ליל שבת. שוב אני והנוער המתמודד על רחוב השומר.
אני עומדת איתם בקשר גם בימות השבוע, אבל בשבתות בלילה טוב להיפגש ולראות במו עיני.
כמה ימים לפני פורים הם היו מאד מודאגים. נודע להם, שהמתחם שנפתח עבורם ב’קול רעש גדול’ ברחוב הלח”י, ליד קניון איילון, ינעל בפניהם בליל פורים לטובת ארגון מתנדבים. זה הכעיס אותם מאוד – ובצדק.
שוחחתי עם גורמים בעירייה, שניסו להסביר כי בארגון המדובר יש מתנדבים מהנוער המתמודד. זה היה נשמע תירוץ קלוש, משום שהמתחם גדול ויש מקום לכולם.
מתברר, שהנוער המתמודד לא ממש פראייר. אחד מהם הפיץ סרטונים ובהם מחאה על שהמתחם לא יפתח בפניהם בליל פורים. “וראה זה פלא”, מספר אחד הנערים. “פתאום ביטלו את המסיבה לארגון ונתנו לנו לערוך שם מסיבה”.
זה פתר את הבעיה של ליל פורים חלקית, “כי הנערים לא יודעים מה יעשו שם, אם יהיו תוכניות. המקום הזה סגור ברוב שעות היום והלילה כך שאיבדו בו אמון”.
אבל נניח, שמגיע לעיריית בני ברק צל”ש על חמישי בלילה. ומה הלאה?
אז ככה: בליל שבת פגשתי את הנערים על רחוב השומר, מתמודדים עם השעמום. ניידת משטרה חנתה ליד תחנת כבאי האש – ותצפתה.
מדריכים, גרעינים וחמצוצים לא נראו בשטח. והמתחם ברחוב הלח”י? נם את תנומת הלילה שלו.
מוצאי שבת, פורים בירושלים. אין תחבורה ציבורית, אז אין לנערים אפשרות לעלות לבירה ושוב הם ‘תקועים’ ברחובות בני ברק. והמתחם ברחוב הלח”י? נם את שנת הלילה. כך גם היום, שושן פורים. עוד יום של שעמום.
שבתי ופניתי לגורמים בעירייה בשאלה: מדוע לא יפתחו את המתחם בכל שעות היום והלילה, עם כיבוד, עם תוכניות, אולי אפילו עם חוגים.
תגובה טרם התקלה. לכשתתקבל – נפרסמה.
“עשו עלינו סיבוב”, אומר לי אחד הנערים ועצב נשקף מעיניו. “הכריזו על פתיחת מתחם, עשו יחסי ציבור, הראו שעושים משהו אחרי אירועי האוטובוס השרוף וההתעניינות התקשורתית, וכמו שזה נראה – עד שלא יישרף פה עוד אוטובוס, כמוהן חלילה וחס, אף אחד לא ממש יזוז”.