הסופרת גליה עוז התייחסה הבוקר (שלישי) בראיון ל’כאן תרבות’ לסערה הציבורית שנוצרה בעקבות ספרה החדש ‘דבר שמתחפש לאהבה’, בו כתבה כי אביה, הסופר החילוני, חתן ‘פרס ישראל’, עמוס עוז – נהג להתעלל בה בילדותה.
כנסו: ההרשמה למעונות היום לשנת הלימודים תשפ”ב עוברת לאונליין
כרטיסים לרכישת מזון: מתי יחולק? מי זכאי לסיוע? כמה כסף מקבלים?
בריאיון לגואל פינטו בכאן תרבות, אמרה עוז: “אני לא יכולה לשתוק יותר, לשתיקה יש מחיר עצום. קשה לי עם חלק מהתגובות, אני מקווה שהצלחתי להדליק פנס להסתכל על התופעה”.
בספר שיצא בראשית השבוע טענה עוז כי אביה נקט אלימות פיזית ומילולית, קילל אותה, השפיל והיכה. לדבריה, לא היה מדובר באיבוד עשתונות חולף אלא בשגרה של התעללות סדיסטית. “הוא גרר אותי מתוך הבית וזרק אותי על המפתן בחוץ וקרא לי טינופת” כתבה עוז בספרה.
עוז התייחסה בריאיון לתהליך שהחלה שנים לפני שאביה הלך לעולמו, במסגרתו החלה לדבר על החוויות שעברה עם הוריה. “ברגע שהתחלתי לדבר רק ביני לבינו וביני לבין אמא שלי – נפתחה נגדי מלחמה. היא כוללת מתקפה מתמדת על הזיכרון שלך עד כדי רמזים מתמידים שאתה לא בסדר, לא שפוי, לא נורמלי. ‘תסתכלי על עצמך, גם את בעצמך לא בסדר’, לערער אותך לגמרי באופן מעומעם ומרומז”.
היא הוסיפה: “העניין הוא חיים שלמים של הסתרה וקושי גדול לכתוב את זה באופן שיהיה לו ערך. אני לא רציתי לכתוב עוד פוסט בפייסבוק. חשבתי שאם אני מדברת אני צריכה לכתוב ספר שהוא עדות אבל מארגן מחדש את המחשבה על המצב הזה. והמצב הזה הוא עולם שלם, הרמטי וסגור שהקירות שלו שקופים לכאורה. אתה לא בכלא, אתה לכאורה אדם חופשי אבל אתה בעצם שבוי של אלימות מתמדת, רמיסה מתמדת של הכבוד שלך ושל החירות שלך”.
על החיים בצל האב סיפרה: “אם היו סימנים כחולים הסתרתי אותם עם חולצה יותר ארוכה. זה סוג של חוקים, שפה שקודם כל לא אומרים לאף אחד. אתה לומד להסתיר את העובדות גם מעצמך”.
עוז התייחסה גם לטענותיה בספר, לפיהן אביה נהג להתעלל גם באמה – נילי.
“אני מתביישת שהייתי עדה ולא התקשרתי למשטרה. גדלתי בבית שהשפה בו הייתה מאוד אלימה ודכאנית. התרגלנו למחוק מייד כל גילוי של אלימות, הפחדה או טרור כלפי מישהו מאתנו כמעט בזמן אמיתי”. לדבריה, פחדה גם בעצמה.
“אני לא עשיתי מה שעשיתי כדי לפוצץ איזה סקנדל. גם לא כדי לנקום או להיות זו שאמרה את המילה האחרונה. אני לא יודעת אם יש דברים יותר גרועים שהוא עשה. אני מקווה שלא”, אמרה עוז.
בנוסף, ביקשה עוז לא להרחיב בעניין יחסיה עם אחותה ההיסטוריונית ד”ר פניה עוז-זלצברגר ואחיה המשורר דניאל עוז. “הספר נכתב עליי ועל הוריי, זה לא המקום לפתור את זה”, הדגישה.
שלשום דחתה נילי עוז, אמה של עוז את טענות בתה, ואמרה בריאיון לאסתי פרז ברשת ב: “איש לא נגע בילדיי לרעה. אני עכשיו באבל, הייתי עם עמוס 66 שנה. כשיש לך משהו במשפחה את מרימה טלפון ומספרת לכולם? כל החיים דאגתי לילדים שלי ואף אחד לא נגע בהם לרעה. אני יודעת כל מה שהיה והסיפור הוא בעיה של מי שכתב את זה, אבל אני לא מתכוונת לדבר עליו”.