האם חל שינוי בחברה החרדית בגלל ‘צוק איתן’? ‘עושים סדר’ בדק

מבצע ‘צוק איתן’, וההתגייסות החרדית לעזרת הלוחמים במעשי חסד, עידוד ותפילות, הביאו להתעניינות יוצאת-דופן מצד התקשורת הכללית.

אתמול (שני) התארחו הפרסומאי דודי זילברשלג והפרשנית הפוליטית שרי רוט  בתכנית ‘עושים סדר’ עם גל גבאי.

גל גבאי: אחד האתגרים החברתיים בישראל הוא החיים המשותפים של חרדים וחילונים, דתיים לשאינם שומרי מצוות. במהלך ימי מבצע ‘צוק איתן’ הפתיע עיתון ‘משפחה’ כשלראשונה הופיעו על שער העיתון תמונות וסיפורם האישי של חללי צה”ל. האם שינוי הקו המערכתי הזה מעיד על שינוי עמוק יותר בחברה החרדית? מה קרה? מה השתנה?

דודי זילברשלג: למעשה, בפועל לא השתנה משהו עמוק, פנימי. הדקלרציה השתנתה. כלומר, עד היום הייתה מערכת תקשורתית ששמרה מכל משמר שהאהדה הפנימית של החברה החרדית כלפי חיילי צה”ל לא תבוא לידי ביטוי, כדי להגן על הנוער מהשפעות זרות ולא להפוך את זה לנושא”.

גל גבאי: אז אם פתאום פותחים את עיתון המשפחה, ורואים את תמונות החיילים ואת הסיפורים – סיפורי הגבורה – לפתע החללים, חיילי צה”ל, הם גיבורים. בהצגה הזו – לאן נעלם החשש ותהליך הגבהת החומות, שמא הם יהיו מודל לצעירים חרדיים שירצו לצאת ולהתגייס?

שרי רוט: קודם כל, זה לא משהו חדש. אני מסכימה עם דודי בזה שזה תמיד היה. הייתי כתבת שטח כבר לפני שנים, במלחמת לבנון השניה וגם במבצע הקודם בעזה – והתופעה הייתה כבר אז. הלכנו לבתי חולים וסיקרנו פצועים – אם זה ברמב”ם במלחמת לבנון השניה, ואם זה בסורוקה בעופרת יצוקה – תמיד זה היה.

אולי עכשיו זה יותר מרוכז, ואולי האתרים החרדיים הם אלו שהראו את הצורך בזה, כי הם כל הזמן מסקרים, און ליין סביב השעון, מביאים סיפורים של חיילים, הם נמצאים במקום”.

גל גבאי: איך את מסבירה את זה?

שרי רוט: זה לא שהחברה החרדית הפסיקה לחשוש מהצבא או מהשפעותיו, זה לא שהחברה החרדית פתאום רוקדת הורה ואומרת ‘יאללה ילכו ילדינו לצבא’. ממש לא!

אני חושבת ש’יתד נאמן’ היטיב להגדיר את זה, כשבסוף המלחמה אמר, רגע, רבותי, סטופ. עם כל הכבוד ל’ביחד’ שלנו ולזה שארגוני חסד שלנו הביאו דברים לחיילים, והילדים שלנו אמרו תהילים עליהם – כי בקטע הזה כולנו עם החיילים – סטופ. אנחנו לא עם החיילים בקטע ההשקפתי, הילדים שלנו לא ילכו לשרת בצבא (אלא אם כן הם לא לומדים, לא מצאו את מקומם בעולם התורה וכו’).

אנחנו לא מפסיקים לכעוס על חוק הגיוס שבא עלינו בכפייה, אנחנו פשוט עם החיילים, כי תמיד היינו שם”.

גל גבאי: אז התרגום החילוני של המהלך הזה כאילו השוויון בנטל הולך ומתקרב מרצון, ולא בכפייה, הוא תרגום, איך להגיד, מתוך בורות?

דודי זילברשלג: האמת היא שכל התרגומים שהחברה החילונית תרגמה את החברה החרדית עד היום – הם תרגומים שגויים.

גל גבאי: אז הנה, אתה כאן…

דודי זילברשלג: אפילו את המהלך האחרון של החוק, עליו דיברנו כאן באולפן הזה, היה שגוי במתכונת שהוא נעשה, בצלצולים…

גל גבאי: אבל אנחנו לא בדיון הזה. אנחנו בדיון של היום…

דודי זילברשלג: למה אני מעלה את זה על נס? כי למרות זאת, למרות שהשנה הזו הייתה שנה קשה מאד לחברה החרדית, והייתה אמורה להגביה את החומות, לא רק שלא הגביהה את החומות אלא הותירה את החברה החרדית באהבה גדולה לצה”ל”.

גל גבאי: כלומר, החברה החרדית התמלאה בתחושת בטחון עצמי?

דודי זילברשלג: החברה החרדית נמצאת היום במקום שלא הייתה בו מעולם, היא לא נמצאת בחולשה שלה, היא לא כל כך חרדה – אני חושב שהחרדים האמיתיים היום זה החברה הישראלית, החילונים הם היום חרדים, החרדים חרדים הרבה פחות.

החברה החרדית מרגישה את החוסן הפנימי שלה הרבה יותר ממה שהיה בעבר – החוסן הפנימי, החוסן הקהילתי, צדקת הדרך, ציפור הנפש – כל הדברים האלו מקבלים מימד הרבה יותר משמעותי בגלל הלוחמה הממוקדת בציפור הנפש של החברה החרדית.

ולצד זה אפשר לראות את המקבילה – את הגיוס שירד פלאים מאז המגמה הזו של רדיפת החברה החרדית – דווקא שם אנחנו מגלים שיש אנשים שהולכים באופן עצמאי ומתגייסים, יש אנשים שמצטרפים לשוק העבודה – אף אחד לא עושה דווקא, יש עדיין רצון להיות חלק מהחברה הישראלית”.

גל גבאי: אז התהליכים שהתחילו לפני חוק הגיוס ממשיכים…

שרי רוט: יכלו להמשיך ביתר שאת. אני דווקא חושבת שאילולי יאיר לפיד היה בא כמו פיל בחנות חרסינה, והרס את כל התהליכים הטבעיים שהתחילו בחוק טל, הם היו ממשיכים מעצמם, מאליהם.

אני חושבת שהטפטוף שלו נהיה הרבה יותר איטי, כי החשש של החברה החרדית נהיה הרבה יותר גדול, החוסן של הבחורים – יש הרבה בחורים שאומרים לעצמם יכול להיות שלפני שנתיים הייתי הולך לאיזה מסלול צבאי, כזה או אחר – היום, בדווקא, אני לא.

את יודעת איך זה בני הנוער, הם תמיד עושים לנו בדווקא…אז, הם עושים ליאיר לפיד בדווקא…

גל גבאי: נמשיך לעקוב בימי שלום, ונזמין אתכם לראות מה באמת קורה בחברה החרדית.