זה התחיל כבר לפני שבוע.
הילדים הקטנים שלי כבר לא רצו להוציא משחקים. הם כבר לא מתלהבים מארוחת בוקר מושקעת, ותפילת הבוקר שלהם נהיית יותר שקטה…
הילדים היותר גדולים לא מוכנים לשבת עם אמא לעשות שיעורים. כשמגיעה השעה להתחבר למרחב קולי הם פשוט בוכים, שהם לא רוצים להשתתף.
והמתבגרים שלי? פשוט לא רואים אותם, כל יום מול מסכים, לפחות חלק מהיום הם מחוברים לזום.
•
איטה, בת 10, היא ילדה חברותית במיוחד. תמיד מלאת שמחת חיים ומדברת בלי הפסקה: אבל כבר שבוע שהיא שותקת. סגורה בתוך עצמה.
מיכל, בת 8, ילדה רגישה מאוד וקצת איפרית. היא ילדה עם לב ענק, אוהבת מאוד את האחים, את החברות והמורות שלה. אבל כבר שבוע שהיא עצובה, חיוורת ופסיבית. היא זקוקה לחברות ולאנשים סביבה, כדי שהיא תוכל לאהוב, לחבק וגם לריב…
ישראל, בן 6, רק השנה נכנס לכיתה א’. הוא ילד גאון עם דמיון מפותח מאוד. הוא כל הזמן מדמיין וחולם לתקן את העולם. כבר שבוע שהוא רק מדמיין וחולם על לחזור פשוט לעולם שלו ,לחזור לבית ספר.
שמואל, בן 5, הוא הכי מתוק, הוא תסמותק. הוא כל יום חוזר מהבית ספר בצהריים. הוא תמיד ילד שמח ומאושר. הוא מפזר אהבה ושמחה כל הזמן. כבר שבוע הוא מגיע בצהריים ודואג להחזיר את החיוך לאחים שלו…
ארי, בן 4, הוא ילד מאוד ביישן בטבעו ועם טוב לב שאין לתאר. הוא ילד שמאוד חשוב לו סדר. כבר שבוע שהוא צועק בלי סוף, ויושב לסדר שעתיים את המגירה של הנעליים.
אברומי, ילד בן שנתיים וחצי. הוא מאוד מאוד וורבלי לגילו. הוא ילד שמח ושובב. כבר שבוע שהוא כל יום אומר :”מעון נגמר, מעון סגור, נעלם מעון, נעלם חבר” – ומיד אחרי זה, מרביץ לכולם.
יגאל שולם, בן שנה וחצי, הוא ילד שכולו חיוך. הוא שמנמן מאוד, אוהב שוקולד מריר ואוכל טחינה כמו ששותים מרק. הוא מסתובב על 4 בין האחים ומחייך לכולם,
ולפעמים גם צורח כי הוא מקבל מכות מאברומי (אמרנו שהוא נהייה קצת אלים).
מרגיעה אותו מאוד קוביית שוקולד.
כבר שבוע שהוא הולך עם טיטולים מידה 6.
ומוסיא לאה בת 3 חודשים. היא ילדה מהממת שמגיעה אחרי חמישה בנים. קשה לומר ביינתיים מה שהיא, אבל מה שכן היא הבינה לפני חודש שהיא צריכה להיות שקטה וחמודה.
יש בבית הרבה רעש רוב שעות היום. או שהיא מרחמת על אמא שלה או שהבינה שחבל על הקול היפה שלה. גם ככה לא נשמע אותה… כבר שבוע שהיא ב”ה ישנה עד 5 בבוקר.
•
אני יכולה לספר גם על סיפורי גמילה לחמישה ילדים. כבר שבועיים שחזרנו לקנות טיטולים עבור חמישה ילדים.
אני יכולה לספר על השעות הארוכות שעוברות, יום אחרי יום, עד שמצליחים להרדים את כולם.
אני יכולה לספר על הילדים שקמים ב-3, ב-4, ב-5 ומטיילים בבית.
ואני גם יכולה לספר על הדציבלים הגבוהים שמתחילים מידי מוקדם בבוקר….
כל אחד ואחד מהילדים שלי השתנה. כבר חודש שהם סובלים מתסמיני קורונה – קורונה שתוקפת את הנפש.
אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של הנגיף הזה לטווח ארוך, וכמה הוא יהיה אלים. אף אחד לא יודע. אבל מה שאני כן יודעת זה שאם יש בבתי רפואה חולי קורונה שזקוקים לחמצן, יש גם אלפי ילדים בבתים שזקוקים לחיים.