שמחיוף ערער לעליון על ההרשעה והעונש: לא התחשבו במצבי הקשה

אליעזר שמחיוף, מי שכיהן כסגן ראש עיריית ירושלים מטעם סיעת ש”ס בירושלים, ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו ב’פרשת הולילנד’ ועל העונש שנגזר עליו.

שמחיוף נידון למאסר של 3 שנים וחצי, לקנס של 300,000 שקל ולחילוט של 165,000 שקל. 

בערעור שהגיש שמחיוף לבית המשפט העליון, באמצעות עו”ד אירית באומהורן, הוא טוען כי הרשעתו במשפט מבוססת רק על עדותו של עד המדינה שמואל דכנר ז”ל – אותו לא חקרה סניגוריתו בשל פטירתו.

שמחיוף הורשע בקבלת שוחד בסך 165,000 שקל ובהלבנת הון. הטענה המרכזית בערעורו היא, כי בעוד השופט דוד רוזן הצהיר שלא יבסס את פסק דינו על דכנר בנוגע לנאשמים שלא חקרו אותו נגדית – בפועל הוא עשה זאת בעניינו.

לטענת שמחיוף, אם עד המדינה היה נחקר בחקירה נגדית, היה מתברר כי גירסתו שקרית, וכי לא היה כל קשר בין השניים.

הסנגורית מבקשת מבית המשפט העליון לקבוע, כי בהעדר חקירה נגדית של דכנר – נוהלה הגנתו של מרשה בידיים כבולות, ולכן יש להתעלם לחלוטין מהעדות,  במיוחד לנוכח שקריו של דכנר והעובדה שזייף מסמכים הנוגעים לשמחיוף. בערעור מובאות שש דוגמאות לזיופים כאלו.

עוד נטען בערעור, כי רוזן התעלם מטענות רבות שהועלו בסיכומיו של שמחיוף ודחה כלאחר יד את גירסתו. שמחיוף יוצא נגד העובדה שבזמן אמת אמר לו רוזן שגירסתו היא “נאה ביותר”, בעוד בפסק הדין כינה אותה “זרה ועקורה”.

בערעור על חומרת העונש טוען שמחיוף, כי לא השופט לא התחשב במצבו הבריאותי, וכי המאסר חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בבית המשפט העליון. הוא מבקש להסתפק בעבודות שירות.

לגבי הקנס הכספי טוען שמחיוף כי השופט התעלם ממצבו הכלכלי הקשה, וכי חילוט הכספים לא יותיר לו ולבני משפחתו אמצעי מחיה ומקום מגורים סביר.  לטענתו, הוא אינו עובד בצורה סדירה מאז הגשת כתב האישום בינואר 2012.