שרי רוט ב’גלי ישראל’: אם בלפור זה ‘ציפור נפש’, אז למה הלוויה לא?

מתי טוכפלד: היום התקיימה הלווייתו של הרב סולובייצ’יק. מה בדיוק קרה שם?

הטכניון קורא לך להצטרף: מלגת קיום ומימון מלא עם ליווי אישי

כנסו: הרשמה למעונות היום לשנת הלימודים תשפ”ב עוברת לאונליין

שרי רוט: תראה, אף אחד לא אוהב לראות את התמונות, את הצפיפות. זה מפחיד. וכשאתה שומע על תינוקות שנאבקים על חייהם במחלקות הקורונה, כשאתה שומע על נשים בהריון שנלחמות על החיים שלהן ושל התינוק שלהן שנולד או שטרם נולד – ואז אתה רואה את התמונות האלו ומצטמרר.

מצד שני, בוא נזכור, שרק לפני כ-12 שעות וכך בכל מוצאי שבת, היינו עדים לתמונות דומות, בהיקפים גדולים וענקיים בבלפור, כשאת זה – מסבירים לך, שזה ‘ציפור נפש’, ולב ליבה של הדמוקרטיה.

אז אני רוצה להזכיר לכולנו שהדמוקרטיה נפגעה בקורונה בהרבה דברים. כשהשב”כ יכול לחטט בטלפון שלי כדי לדעת אם עמדתי ליד חולה קורונה או לא – זו פגיעה בחופש הפרט שלי, אבל כולנו מבינים שצריך להקריב את החופש ואת חוקי היסוד החשובים הללו במדינה דמוקרטית, למען הבריאות של כולנו, למען החיים.

לכן, אני חושבת שהמדינה הייתה צריכה לשבת ברצינות – אם יש שם למעלה בכנסת מישהו שיישב ברצינות, ולנסות למצוא פתרונות – לנסות לאתר מהם ‘ציפורי הנפש’ של כל ציבור במדינה, כולל המיעוטים. אני חושבת שגם המיעוטים זכאים שיתחשבו ב’ציפורי הנפש’ שלהם. הערבים ‘ציפור הנפש’ שלהם, נניח, זה חתונות המוניות, זה אצלם חלק מהמסורת וכו’, אצל החרדים זה תלמודי התורה, הישיבות, ההלוויות של גדולי ישראל, זה ‘ציפור נפש’ אצלם!

וכשאתה מדבר עם בן אדם שהלך להפגנה בבלפור ואתה אומר לו ‘תקשיב, זה מסוכן’, והוא אומר לך: ‘אבל זה לב ליבה של הדמוקרטיה, זה אצלנו ציפור נפש’, זה מקומם.

מתי טוכפלד: הם אמרו גם, שבאוויר הפתוח אין הדבקות.

שרי רוט: גם נכון. אבל בוא נגיד, שהמוטציות החדשות – אנחנו באמת עוד לא יודעים עליהן הכל ומה מידת ההדבקה, אז אני לא יודעת. אבל אותם אלו שאמרו ‘אוויר פתוח זה בסדר’, ו’אין הוכחות שבבלפור יש הדבקה’, גם פה בהלוויה לא היו הוכחות. לך תוכיח כשאנשים שם חלקם עם פלאפונים כשרים, חלקם אולי השאירו את הטלפון בבית, אני לא יודעת, לא בדקתי, אבל קשה מאד להוכיח האם ההדבקה היא בצרכניה, ליד מדף העגבניות או בהלוויה או בהפגנה בבלפור.

אז או שהחלטנו שהמדינה נועלת אירועים המוניים באוויר הפתוח, נקודה. לא בלפור, לא הפגנה, לא הלוויה – ואז נוכל להתחיל לדון האם ההלוויה הייתה בסדר או לא, או שהחלטנו שמי ששולט על המדינה כלומר על המוסדות שלה, – הם אלו שמחליטים מה ‘ציפור נפש’, מה חשוב, מה ליבה של הדמוקרטיה, והאחרים, המיעוטים, יישבו בצד, ויחטפו קנסות על חתונה בכפר ערבי או על הלוויה בירושלים, וגם על בית כנסת שפתוח עם מתפללים שעמדו רחוק זה מזה, אבל לא בדיוק לפי המספר המותר בחוק.

בוא, אנחנו חייבים להיות שוויוניים. אנחנו לא יכולים להגיד, ‘זה נורא חשוב’, ‘על זה המדינה לא יכולה לוותר’ – כי המדינה מוותרת פה על הרבה דברים. כולנו ויתרנו על המון דברים. להושיב בן אדם בבידוד 10 ימים, 14 יום, זה נוגד את חופש הפרט שלו. לשים בן אדם שחוזר מחו”ל במלונית, גם נוגד את חוק חופש הפרט. אבל כבר החלטנו, וזה כבר מאחורינו – שאנחנו עושים דברים למען בריאות העם והקורונה.

אלא מה? אגיד לך, מתי, איפה הבעיה. הבעיה היא שכולנו נושאים עיניים אל הכנסת, ורואים איך מתקבלות שם ההחלטות, ועד לרגע זה אנחנו לא יודעים – יוארך הסגר או לא, בני גנץ יסכים, ביבי יסכים, החרדים יסכימו, זה יסכים, זה לא יסכים – והרי כולנו יודעים שעברנו ממשלת לא אחדות לאומית אלא טרלול לאומית, וכל העם רואה את המראות האלו.

כולנו ראינו נציגים מ’ישראל ביתנו’ שקראו לעם לבצע רק את ההוראות שנראות להם בלבד, ואז ראינו את אותם נציגים אומרים שאנחנו לא שומרים הנחיות…

מתי טוכפלד: ליברמן היום צייץ נגד ההפגנה, כשהוא בעצמו קרא להפר הנחיות.

שרי רוט: בדיוק. אני בעצמי הייתי בכנסת ושמעתי באוזניי נציגים שצקצקו נגד ההנחיות ואמרו, תעשו רק את מה שהגיוני לכם מההנחיות. אז הם יחליטו לנו מה הגיוני ומה לא הגיוני, אלי אבידר יחליט מביתו מה הגיוני ומה לא הגיוני.

מתי טוכפלד: ובינתיים, הקורונה חוגגת…