חגית משה כבשה את ראשות הבית היהודי ועשתה היסטוריה: הפכה לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש המפלגה הדתית-לאומית אחרי 100 שנה.
חרדי? זה מוסד הלימודים היוקרתי שמוכן לתת מלגת קיום ומימון מלא
מדובר אמנם במפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, ומקבלת בסקרים 0.3% אבל סביב בחירתה התנהל קרב איתנים שעשוי להשליך אפילו על זהותה של הממשלה הבאה.
בינתיים היא יורה לכל הכיוונים.
בראיון ליהודה שלזינגר, שיפורסם מחר במוסף ‘שישבת’ של ‘ישראל היום’ – אומרת חגית משה: “דיברו על אפשרות ללכת עם בנט, כי הוא הולך לכיוון של ראשות ממשלה, לעומת הבית היהודי שהיא מפלגה סקטוריאלית. אז אמרתי שיש כאלה שרוצים ללכת למפלגת שלטון כדי להיות ראש ממשלה – זה פתק אחד, ויש פתק סקטוריאלי, שזה אנחנו, שרוצים בית יהודי של שישה-שבעה מנדטים. אבל יצא מישמָש. הם הבינו לְמה אני מתכוונת. אז טעיתי בדוגמה. בגלל זה להגיד שאני לא מבינה פוליטיקה?”,
מנפתלי בנט היא נעלבה, פוליטית כמובן: “אני מעריכה אותו, הוא מוכשר. אבל הוא השתמש בבית היהודי וזרק”.
על האפשרות לצרף אליה ואל סמוטריץ’ את איתמר בן גביר היא אומרת בכנות שהיא, “חוששת מאוד מבן גביר. אני מקווה שאני סתם חוששת. כל הגישה הזאת שלו, זה לא אני. כל ההתלהמות הזאת. זה לא הסגנון שלי, זו לא השפה שלי. אני באה משפה אחרת. אבל אני לא פוסלת. צריך לבלוע הרבה צפרדעים בדרך”.
היא מצהירה על תמיכתה בחוק הצרפתי, אך כלפי העובדה שניצחונה עשוי לעזור לנתניהו להקים ממשלת 61, משה די אדישה: “אני עושה את זה כי לי חשוב הבית היהודי. זה שזה מתאים לרצונות של נתניהו, זה בסדר. אני לא ביביסטית, לא ליכודניקית, ולא באה בשם הליכוד”.
לדבריה, “אם גדעון סער ילך עם לפיד, לא נלך איתו. ואם בנט ילך עם לפיד, לא נלך עם בנט. יאיר לפיד לא בא בחשבון. הגוש הערבי לא בא בחשבון”.
משה, כידוע, משמשת גם סגנית ראש עיריית ירושלים: “אי אפשר לקחת 300 אלף ערבים ממזרח העיר ולמחוק אותם מהמפה. הם שם, השאלה אם הם הופכים להיות גַיִס חמישי, מחבלים, זורקי אבנים, דוקרים ועבריינים, או שאנחנו הופכים אותם לאזרחים שאנחנו מחויבים כלפיהם והם מחויבים כלפי ירושלים”.