יהודה משי זהב: ‘מרגיש כמו בסרט אימה, זה ייסורים נוראיים’ • צפו

יו”ר ארגון זק”א, יהודה משי זהב, איבד בתוך חודש אחד את אחיו, אמו ואביו שנדבקו בנגיף הקורונה.

די להשתחצן, תתחיל לעשות כסף. פשוט תעקוב אחרי ההצעות!

בריאיון למהדורה המרכזית בחדשות 12 הוא סיפר על הכאב הגדול שהוא ומשפחתו חווים בעקבות האובדן המשולש, ומתח ביקורת חריפה על החלקים בחברה החרדית שלא נשמעים להנחיות.

“אני מרגיש כמו בסרט אימה”, סיפר משי זהב ליונית לוי. “כמו שאני נמצא במנהרה של חושך ואתה רואה בסוף את קצה האור ואתה מגיע ואתה רואה עוד הפעם חושך ועוד הפעם חושך. כשאתה מקבל מכה אחת זה כואב, כשאתה מקבל מכה על מכה זה כואב יותר, כשאתה מקבל מכה פעם שלישית באותו מקום – זה כבר ייסורים נוראיים. זה שבר על שבר על שבר. אי אפשר להסביר את זה. נגמרו המילים”.

משי זהב סיפר כי לאורך כל תקופת הקורונה הם שמרו על ההורים “כמו אתרוג”, עד שערכו מסיבת חנוכה. לדבריו, בעקבות “אווירה של סוף קורונה” המשפחה ארגנה מסיבה להורים – וכל מי שהיה בה נדבק.

“אני לא מצליח להבין את הזלזול בחיי אדם”, התייחס יו”ר זק”א לזלזול בהנחיות משרד הבריאות במגזר החרדי. “לא מצליח להבין. הרי אנשים מזלזלים לא רק בחיים שלהם, גם בחיים של אחרים. הרי זה לא מדע מסובך או מתמטיקה מסובכת – זה ברור שאם אני עכשיו לוקח לורד אדום ועושה פה פס אדום אז נהיה פה אדום. הרי ברור שמי שנגוע בנגיף ונוגע במישהו אחר אז הוא מעביר את זה אליו, וברור שמי שנדבק בווירוס זה יכול להגיע למוות. אנחנו רואים את זה ביום-יום.

”מספיק לעבור בשכונות החרדיות ולהסתכל על מודעות האבל, כל שעתיים הן מתחלפות כמו סרט נע. הרי אין בניין כמעט שאין בו מודעת אבל”.

הוא הוסיף: “אנשים נופלים כמו זבובים ופה אנשים מתעסקים עם מה קורה בבלפור ומה קורה בים. מה אכפת לך מה קורה בבלפור? אם ההוא קופץ מהגג אז גם אתה תקפוץ מהגג? אני שומע כל מיני ראשי ערים ומנהיגים שמתווכחים ומתפלספים. בעיר שלכם יש 37% מאומתים, תעצרו את המגפה, תרימו דגל אדום. פשוט לא יאמן הטירוף הזה. זאת תחושה של איזשהו ליקוי מאורות שירד פה על המגזר או על המנהיגות. אני לא מצליח להבין.

“זה מזכיר לי באיזשהו מקום את הטיטניק. מצד אחד אנשים מתים ונהרגים, מצד שני עולם כמנהגו נוהג ולמעלה על הסיפון עומד מישהו ומתווכח איזה שיר ואלס לשים. הם לא לומדים שזה אמיתי? הם לא רואים את הכאב? הרי את יודעת שביהדות אנחנו כל שנה נוהגים מנהגי אבלות בספירת העומר על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שנפטרו במגפה לפני אלפיים שנה. אנחנו לא צריכים מנהגים לפני אלפיים שנה – תראו מה קורה, הרי כמעט אין בית שאין בו מת”.