תראו חברים, אני לא הולך לתת פתרון לבעיית הקורונה בציבור החרדי. אני גם לא הולך להציע פתרון לסוגיית התלמודי תורה, פשוט כי אין לי פתרון מושלם.
די להשתחצן, תתחיל לעשות כסף. פשוט תעקוב אחרי ההצעות!
אני וודאי לא הולך להצדיק הפרת חוק ואלימות חלילה.
אני רק רוצה להסב את תשומת לב כולנו לדקה אחת, לצלול לרגע קט לעולמו של היהודי החרדי הפשוט ולנסות להסתכל על המציאות דרך נקודת מבטו.
רק לרגע אחד קט
תסתכלו על הסרטון הזה. תראו את הרב, את האבא, את הילד. את האור, השמחה והחיות של שלושה אנשים שמושקעים כל כולם יומם ולילה בתורה. הילד הזה סיים ש"ס משניות - שישה סדרי משנה, והגיע עם אבא שלו להבחן אצל הרב. מדובר היקף עצום של חומר שמהווה את הבסיס לכל התורה שבעל פה של עם ישראל לאורך הדורות.
אין ספק שכדי להגיע לרמת בקיאות כמו זו שמגלה הילד, חייב להיות שכבר שנים שהוא מושקע כל כולו במשניות. הוא הולך לישון עם זה וקם עם זה. זה ממש אויר הנשימה שלו. זה החינוך שהוא קיבל בבית, אהבה אינסופית לתורה ולתורה שבע"פ, ובזה הוא עסוק יומם וליל.
והגר"ח קנייבסקי, מגדולי הדור, מפנה מזמנו היקר, ופוסק מלימודו כדי לשבת עם הילד המתוק ולשאול אותו בסבלנות ובחום אבהי שאלות על המשניות שעמל בהם. הרב מתמלא אושר למשמע הבקיאות של הילד הצעיר. מנהיג של ציבור עצום במדינת ישראל, יושב דקות ארוכות עם ילד צעיר ואביו ובוחן אותו על המשניות שלמד.
לרבים רבים בעם ישראל זה מראה כמעט סוריאליסטי. אני לא מבקש לקבוע איזה צורת חיים נכונה או נכונה יותר. אני רק מבקש שכשאנחנו ניגשים לסוגייה של התלמודי תורה בציבור החרדי נבין ולו במעט את נקודת המבט של הציבור החרדי, שיעמוד לנו מול העיניים שעבור חלקים גדולים ממנו מדובר בסתימה של צינור החמצן לחיים.
לפחות כמו חופש ההפגנה בציבור הכללי, וכנראה הרבה יותר.
בתקווה לימים של רפואה ושל אחדות, של קבלת האחר. בתפילה לימים שהציבור שצמא ללמוד תורה יוכל לשוב לעמלו, ושציבורים אחרים שקורסים כלכלית, משפחתית ונפשית מהתקופה המאתגרת הזו, יוכלו לחזור לחיים טובים.
בתקווה לימים טובים.
