הערב (שני), שלושה שבועות אחרי שהוגש נגדם כתב אישום חמור, נחשפות תמצית עדויותיהם של יוסף חיים בן-דוד ושל שני קרובי משפחתו הנאשמים הקטינים, נ’ ו-מ’, שרצחו על פי המיוחס להם את הנער מוחמד אבו חדיר בן ה-16 משועפט.
במשך שעות גוללו השלושה בפני חוקרי השב”כ ומשטרת ירושלים איך תכננו לנקום בערבים לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שעאר הי”ד.
“התחלנו לדבר על מה שקרה, על החטופים והחלטנו שצריך לנקום בהם, שהם עשו את זה. אמרנו ‘בוא ננקום'”, סיפר אחד הנאשמים. “החלטנו שניסע לכיוון שועאפט ובית חנינא כדי להתעלל במישהו ערבי, או לגרום נזק לרכוש, או שמישהו יקבל מכות. אני הייתי חם עליהם וכל המדינה שותקת ומתפללת”.
אחד הנאשמים תיאר כיצד אספו השלושה את חומר הבערה ששימש לשריפתו של אבו חדיר: “לקחתי שלושה בקבוקים ריקים מהבית, מצאנו עוד שניים ונסענו לתחנת הדלק של חיזמה, שם מילאתי חמשה בקבוקים של ליטר וחצי בדלק, כי היינו חמים וכועסים וקבענו שנשרוף לערבים משהו. הגענו לארמון הנציב על מנת לנסות למצוא איזה חנות של ערבי לשרוף, ואחרי זה דיברנו והחלטנו להעלות את הרף.
“אמרנו ‘הם לקחו לנו שלושה בואו ניקח להם אחד’ והחלטנו להרים מישהו, לחטוף אותו, לתת לו מכות רצח ולהעיף אותו”.
בן-דוד טען כי אבו חדיר נראה להם “בחור גבוה בן 20-24”.
“אמרתי להם ‘זה אפשר להתגבר עליו, תצאו מהרכב מהר’. הם יצאו, שמעתי שהם שואלים אותו: ‘איפה זה לכיוון תל אביב?’ הוא לא כל-כך ענה ולא דיבר עברית. באותו רגע ראיתי ש-נ’ נותן לבחור סטירה ו-מ’ תפס אותו בפה שלא יצרח.
“הכניסו אותו בכוח לרכב – הבחור ניסה להשתולל, התחיל לצעוק ‘אללה הוא אכבר’ וקילל. מיד סגרתי את הנעילה של כל דלתות הרכב. באותו הרגע לא האמנתי שזה קורה באמת.
“בשלב הזה מ’ חנק את הבחור בגרונו ואני צעקתי: ‘תגמור אותו, תגמור אותו שיהרוג אותו’. הבחור החל לחרחר, בשלב מסוים הפסיק להיאבק, פחדתי ‘שיקום עלינו'”, הוסיף בן-דוד.
לאחר שאבו חדיר הפסיק להיאבק, החליט בן דוד “לנסוע לכיוון יער ירושלים כדי להיפטר ממנו. אמרתי למ’ שילחץ חזק ויגמור אותו כי אלה, יש להם שבע נשמות, שלא יקום. עצרנו, כיביתי את כל האורות, רעדתי מזה שהוא יקום עלי. אמרתי: ‘איפה הלום, איפה הלום’ ואז נתתי לבחור מכות בראש עם הלום, תוך כדי זה שאני אומר: ‘זה בשביל משפחת פוגל וזה בשביל שלהבת פס'”.
לאחר מכן המשיך בן דוד להכות את אבו חדיר והדגיש כי מדובר בנקמה על החטיפה: “נתתי שתי מכות בראש ואז אמרתי לנ’: ‘תביא את הדלק’. הוא הביא מהבגז’ בקבוק והתחיל לשפוך את הדלק על הראש של הבחור, ואז נתן לי את הבקבוק ואני המשכתי לשפוך לבחור דלק על הרגליים. נתתי שלוש בעיטות לבחור ברגליים, ואמרתי תוך כדי שאני בועט: ‘זה בשביל אייל וזה בשביל נפתלי וזה בשביל…לא זוכר את השם של השלישי, אולי גיל-עד’. הכוונה שזה בשביל שלושת החטופים שנמצאו בחברון. הדלקתי עם מצית את הבחור באזור הרגליים והכל היה אש”.
בן-דוד טען כי לאחר המעשה השלושה חשו חרטה: “היינו בשוק כי המעשים שעשינו זה לא כמו הדיבורים. אנחנו יהודים, יש לנו לב. אחרי זה דיברנו על זה וחשבנו כמה קל היה לתפוס אותו וכל אחד שפך את הלב שלו והתחרטנו למה עשינו את זה. אמרתי להם, אני אגיד לכם את האמת, הייתה מטרה אבל זה לא בשבילנו. טעינו, אנחנו יהודים רחמניים, אנחנו בני אדם. נכנסנו לבאסה”.