סער? ‘אי אפשר למכור לשמאל כל לוקש’: שרי רוט ב’משכן לילה’ • צפו

1. פרשת גנץ

הני זובידה: את ואני דיברנו, בואי נתחיל ממה שגנץ עושה בימים האחרונים – כאילו, יש יותר נמוך מזה שפוליטיקאי יכול להגיע אליו?

שרי רוט: תשמע, כבר דיברנו על זה לא פעם שזה עצוב וזה נוגע ללב, וזה אפילו מעורר רחמים. אתמול זו הייתה הופעה, באמת, מה עוד אפשר לומר אחרי כזו הופעה… זה ממש כמו אחד שעומד בכיכר העיר ומתחנן ‘קחו אותי’, ‘תמצאו לי איזו שהיא משבצת’ והעיקר שיהיה לי איזשהו מקום להניח בו את כף רגלי. זה ממש צבט בלב.

בעיני, כל מצבו של המרכז-שמאל צובט בלב, הפירורים האלו שאליהם אנחנו נחשפים, כל רגע פירור אחר צץ, והזעקות הנואשות של ‘בואו נתאחד כדי שלא נהיה פירורים’ –  זה סוג של משהו שלא היה לנו בשלוש מערכות הבחירות הקודמות. אז עמדנו מול כחול-לבן, מול כוח גדול, בסקרים אפילו גדול מכוחו של נתניהו, מגודלה של מפלגת הליכוד,  היה להם משהו מרשים ביד, ורק אחר כך הם התפרקו בקול רעש גדול.

היום זה קורה כבר לפני הבחירות – אמנם עוד לא נאמרה המילה האחרונה, יכול להיות שהם יתפסו את עצמם, יכול להיות שהם יעשו איזשהו סוג של חיבור כדי להביא משהו מרשים, כי אתה לא מצפה מנשיא המדינה שיתן לראש סיעה של 15 מנדטים את המנדט להרכיב ממשלה. זה דבר קצת הזוי, גם לא היה פה במדינה מעולם, כלומר תיאורטית זה יכול לקרות בדמוקרטיה, אבל זה קצת לא הגיוני. ותמיד סביר שהוא יעדיף את ראש הסיעה הגדולה, בפרט שלא מדובר על פער של מנדט-שניים כמו שדובר במערכות הבחירות הקודמות, אלא על פער של יותר מכפול.

ולכן, אם האגו ישלוט בהם, כלומר שאלת ה’מי יעמוד ראשון’, ‘מי שני’, ולא באמת יתעשתו ויקימו כוח גדול עם מכנה משותף – אני לא רואה תקווה.

2. פרשת גדעון סער

הני זובידה: שרי, בואי נדבר רגע על ‘מרק היום’ – דיברנו את ואני ואמרנו ‘סער’, בשיחות פרוזדור את אמרת ‘עוד רגע יבוא מישהו אחר’, וזה קופץ, אני אמרתי ‘חד ספרתי’, ואיכשהו זה מתפוגג שוב, ממש כמו ‘ימינה’. לאן זה הולך, לדעתך?

שרי רוט: זה היה צפוי. סער קצת הקדים את זמנו, הוא יצא למדף קצת מוקדם מדי ואז באו אחרים, ובעצם האפילו עליו. מה שהוא עשה לנפתלי בנט, עושים לו עכשיו האחרים. כל הפירורים האלו, כל אחד לוקח קצת פירורים וביחד הם בעצם מורידים מגודלו, אני עוד מעריכה שהוא יילך ויירד. ותראה, אנחנו בפתחה של מערכת בחירות, עוד לא התחלנו את המערכה האמיתית. אני מניחה שהליכוד לא פראייר, ועוד ינחית לו. והוא עצמו הרי אמר בקולו: הליכוד יוציא עלי כל מיני דברים, שמענו את זה בקולו. אני לא בטוחה שהוא טועה, ואני חושבת שזה רק בתחילה.

וכמו שדיברנו על זה בתוכנית הזו, יציגו לו גם זיגזג. כלומר, לפעמים היית שמאל, לפעמים היית ימין, בכל מיני נושאים, כשהיית שר חינוך נסעת לחברון ואמרת שם אמירות ימניות, מצד שני היו לך גם אמירות שנוטות קצת שמאלה כמו  מערכת המשפט ועוד כל מיני דברים – אז מי אתה באמת?

אני חזרתי וטענתי שהבוחר השמאלי וגם זה שבמרכז הוא אדם יותר אינטליגנט מאחד שמוכן שיביאו לו סחורה של ‘רק לא ביבי’ וזה הכל. הוא מחפש עוד משהו, שבני גנץ כביכול הביא לו – תשמע, בני גנץ היה רמטכ”ל, הביא סחורה מאד נוצצת, הוא לא בא עם ‘רק לא ביבי’. זה שאחר כך ראינו שהוא כזה שנכנס לכל בור, או כפי שהגדיר קודמי שי יניב ‘הוא הבור בעצמו’, או לא משנה איך תקרא לזה – אוקי, אבל לא ידענו את זה, בטח לא לפני הסיבוב הראשון, לפני הסיבוב השני היו לזה סימנים אבל הם עוד חיו בהכחשה, היום הבוחר השמאל-מרכז מבין שגנץ הוא כבר לא סחורה, אבל אי אפשר למכור לו כל לוקש והוא לא קונה לוקש ששמו ‘רק לא ביבי’.

זה חייב להיות עטוף עם עוד אג’נדה. עם עוד משהו יוקרתי, נוצץ, חכם. וכרגע, יש הרבה מאד אנשים שטוענים לכתר, ואני לא בטוחה שסער הוא זה שידבר למצביעי השמאל, אפילו לא למצביעי המרכז.

3. ביבי והחרדים

הני זובידה: ואני רוצה לשאול אותך את השאלה הבאה, כי את יודעת, כולם לוקחים את החרדים כאילו זה מונח על המדף, מובן מאליו. תוריד את היד, זה שמה תמיד, וזה של נתניהו. יש איזה חידושים בעניין הזה?

שרי רוט: האמת היא שלא, אין חידושים בעניין הזה, זו אחת התופעות המדהימות. לא משנה מה נתניהו יעשה, בסוף החרדים תמיד באים ומחבקים אותו. מאז נאום הרב שך, הנאום הידוע, ההוא, כשכולם היו בטוחים שבגלל הדעות המדיניות שלו הוא יטה לתמוך בשמאל ואז הוא אכזב את כולם, כלומר את החלק השמאלי והמרכזי ותמך דווקא בימין והסביר גם למה. ומאז, התופעה הזו חוזרת על עצמה – בסוף, לחרדים יותר נוח עם נתניהו ועם האמירות שלו.

תראה, גדעון סער אמר שלמשל בענייני תחבורה בשבת לא תהיה כפייה דתית. אמירה כזו מבהילה את החרדים. הם אומרים לעצמם: ‘רגע רגע, מהרגע שהוא עזב את הליכוד מיהו? מהו?’

זה שהוא לא מסמס בשבת או שומר שבת זה לא אומר שהוא יהיה איתנו באג’נדה. והחרדים קצת מבוהלים מהדבר הזה, ותמיד הכי נוח להם קהל הבית שלהם – הליכוד, הם מכירים כבר את השיגיונות שלו ואת הרצונות שלו, הם מכירים את נתניהו, טוב להם ככה. למרות שלפעמים הוא עושה שגיאות פה ושם, אבל עדיין זה ‘ביבי שלהם’ וזה טוב להם.