מדוע אין בני-האדם מזהים מיד את הבשורה הגדולה? פחד מהחידוש?

לכל אורך ההיסטוריה היהודית והאנושית ראינו תופעה שחוזרת ונשנית: אנשים גדולים, שגילו אור חדש או המציאו המצאה חיונית, ספגו התקפות, השמצות ולעיתים אפילו הוכרזה עליהם מלחמה ממש.

בחלוף הזמן הכירו הכול בתרומתם הגדולה, אבל בשעה שבאו והציגו לפני העולם את חידושיהם, הייתה התגובה צוננת ואף עוינת.

קצת קשה להבין את התופעה הזאת. מדוע אין בני-האדם מזהים מייד את הבשורה הגדולה? למה קבלת הפנים הראשונה שהחידוש הגדול זוכה לה היא הסתייגות, חשדנות ואף התנגדות? האם זה הפחד מדברים חדשים? קיבעון מחשבתי, שאינו רוצה לזוז מאזור הנוחות שלו?

למה תקפו אותם?

השבוע (בכ”ד בטבת) אנו מציינים את יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב”ד. כיום אין מי שאינו מכיר בענקיותו ובתרומתו האדירה לעם ישראל. ספר התניא שחיבר נתקבל בכל תפוצות ישראל והכול לומדים בו. השולחן ערוך שלו משמש אבן יסוד בעולם הפסיקה.

אבל בחייו – כמה סבל ומכאובים ידע! תקפו אותו, השמיצו אותו, רדפו אותו ואף העלילו עליו עלילת כזב שהייתה עלולה להעבירו מן העולם חלילה, אילולא ניסי ה’ שגרמו לשלטון הצארי הרוסי להיווכח בחפותו ובניקיון כפיו.

למה היה צריך לעבור את סאת הייסורים הזאת?

גם רבותיו, המגיד ממזריטש והבעל-שם-טוב, סבלו רדיפות קשות. בימינו, כאשר שמם נישא בהערצה וברטט של קדושה בפי כל שכבות העם, קשה להבין מדוע תקפו אותם ואיך לא ראו את גדולתם ואת האור המופלא שהנחילו לעולם היהודי. אבל זאת עובדה.

גם הרמב”ם, שמי לנו גדול ממנו, עד שאמרו עליו “ממשה עד משה לא קם כמשה” – היה יעד לחשדנות ולהתקפות, עד כדי שריפת ספריו. אנחנו מתחלחלים מעצם המחשבה על כך, אבל הופעת ספרו חוללה סערה גדולה, ורק כעבור זמן היא שככה והכול הכירו בחשיבותו העצומה של הספר.

החיסון כמשל

פעמים רבות השתמש הרבי מליובאוויטש במשל החיסונים או התרופה החדשה להסברת ההכרח ללמוד בימינו את תורת החסידות. היו שטענו שאם אבותיהם לא למדו חסידות, יכולים גם הם להסתדר בלעדיה. על כך השיב הרבי במשל הזה, שכאשר מתפשטת מחלה חדשה, נזקקים לתרופות חדשות ולחיסון חדש, ומי שיאמר שאין בזה צורך, בטענה שבעבר לא השתמשו בזה – כל השומע יצחק לו.

כך בדורות האחרונים, כאשר העולם מתמודד עם אתגרים רוחניים חדשים, עם שאלות חדשות ועם ניסיונות שבעבר לא היו – יש צורך ב’חיסון’ חדש ובתרופה חדשה. לשם כך נתגלתה תורת החסידות, כדי לתת לנו ‘חיסון’ רוחני ותרופה ל’מחלות’ הפוקדות את העולם בימינו.

והנה גם לחיסונים קמים מתנגדים, בטענות שונות ומשונות. המחלה אינה מפחידה אותם, אבל החיסון – זה ממש איום ונורא בעיניהם… לא נורא, התופעה הזאת מלווה אותנו לכל אורך ההיסטוריה.

בסוף יודו הכול כי החיסונים והתרופות מצילים חיים ומעבירים מעלינו את סכנת המגיפות.

כך היה וכך יהיה.