שרי רוט ב’סדר יום’: כולנו רועדים ומפחדים אבל הרבנים הם שקובעים

קרן נויבך: אז מה בעצם אמר הרב קניבסקי?

שרי רוט: תראי, דעתו של הרב קניבסקי ידועה והיא מאד-מאד ממוקדת בכך שלימוד התורה הוא ערך יסוד וערך שהוא מעל לכל. זה מעל החשיבות של טיסות לדובאי בעיניו, ואפילו מעל לחשיבות של ניהול מליאת כנסת – ואני רואה אותה מתנהלת, 120 איש בחדר סגור, כמעט לא מאוורר, מעין חתונה. כל דיון במליאה הוא מעין חתונה. אז הוא חושב שלימוד תורה הוא מעל לכל.

עכשיו, באופן פרטני, כשמגיעים אליו אנשים עם שאלה כזו או אחרת, כל שאלה היא לגופו של עניין. אם מגיע מנהל תלמוד תורה ואומר: ‘אני מסוגל לשמור על בריאות תלמידיי, יש לי אפשרות לריחוק, יש לי אפשרות לסדר את התלמידים במרחקים, יש לי אפשרות לאוורור הכיתות’ – ברור שהוא יגיד לו ‘תפתח’. את הרב קניבסקי פחות מעניין מה החליטו בממשלה, אם זה כן סגר מהודק או לא.

קרן נויבך: אבל נניח רגע להחלטה של הממשלה ונתייחס לנתונים עצמם. התחלואה בחברה החרדית מפושטת ברמות שלא היו כמותם גם בגל הראשון. הרב מודע לכך?

שרי רוט: קודם כל, כן. הרב מודע לכך, כולנו מודעים לכך, כולנו רועדים ומפחדים, ואת מדברת איתי – אני רועדת ומפחדת בכל יציאה שלי מהבית, מעבר למסיכה שאני כמובן לא מזיזה אותה מהפנים, זה פחד. זה לא פשוט. מבחינתי, כל בן אדם שעובר לידי ברחוב הוא חשוד.

קרן נויבך: יש גם חשש שהווריינט הבריטי הולך ומתפשט בעיקר בתוך החברה החרדית.

שרי רוט: בואי אני אספר לך סיפור, מעיר חרדית קלאסית, שבו אבא לתלמידים בתלמוד תורה חזר מדובאי. הוא חזר בימים בהם עדיין לא היו צריכים בידוד לחוזרים  מחו”ל ולא ביקשו בדיקות. הוא לא ידע שהוא חולה קורונה. למחרת שובו, הילדים הלכו ללימודים כרגיל. מתברר שכל אחד מהם הדביק חברים בכיתות, כל אחד מאותם חברים חזר הביתה – והדביק בבתים הצפופים משפחות שלמות. חצי עיר חולה בגלל אחד שחזר מדובאי. פרסמתי את זה אתמול אצלי בטויטר, מאז לא מפסיקים לפנות אלי הורים ולספר שגם הם בבידוד, כל המשפחה, בגלל אותו אבא.

קרן נויבך: אז עכשיו אני שואלת אותך, גם כעיתונאית וגם כאזרחית – את לא חושבת שתלמודי התורה צריכים להיות סגורים עכשיו כמו כלל מערכת החינוך?

שרי רוט: אני חושבת שכל המיני-סגר המשונה הזה, כשאני יוצאת מערים חרדיות ושוטרים לא אוכפים – אני שואלת למה? למה בשבועיים האחרונים לא אכפו את הסגר?

קרן נויבך: אבל עכשיו זה נגמר. את צודקת לחלוטין, זה הוויכוח של אתמול, בואי נדבר על העתיד. עכשיו לדעתך, מערכת החינוך כולה אמורה להיות מיום שישי בבוקר – האם גם תלמודי התורה בחברה החרדית יסגרו?

שרי רוט: אז קודם כל, לא אני קובעת, את יודעת, יש את הרבנים שקובעים. דבר שני, אני חושבת שעוד לא התקבלה החלטה, ההחלטה תתקבל כנראה פרטנית לגבי כל מוסד ומוסד.

קרן נויבך: כמה מוסדות כאלו יש?

שרי רוט: אני לא יודעת להגיד לך מספרים.

קרן נויבך: לא, כי לקבל החלטה לגבי כל מוסד ומוסד זה מסובך.

שרי רוט: בואי נתחיל בזה שלא כל מנהל מוסד יתקשר לשאול. יש מוסדות שנמצאים, נניח, תחת הנהלת החינוך העצמאי. שם נותנים החלטה גורפת, ובדרך כלל בסגרים ההוראה היא לסגור. יש מנהלים פרטניים, כמו למשל אתמול הרב פינזל, שהוא מנהל תלמוד תורה ענק בירושלים, הוא בא לשאול, הציג את התנאים שלו לגבי שמירה על בריאות התלמידים – וקיבל את התשובה שלו.

קרן נויבך: מה הייתה התשובה?

שרי רוט: אם הבנתי נכון, אמרו לו, לאור התנאים הספציפיים שלו, לפתוח. מצד שני הגיע ראש עיריית ירושלים משה ליאון, שמטפל מאד מאד יפה בנושא הקורונה, ואני עוקבת אחריו תקופה ארוכה, וקיבל הוראה לסגור את מוסדות הלימוד. הוא יהודי דתי, כך שיש לו אמירה כראש עיר בירושלים שלוקח אחריות.

קרן נויבך: אני לא מכירה את התלמוד תורה הספציפי הזה, אבל לא רואה איזה מקום יכול לשמור על כללי הקורונה.

שרי רוט: אל תשכחי שתלמידים שצריכים בידוד לא מגיעים, תלמידים שמודדים חום בבוקר והיה להם חום, לא מגיעים, לא כולם מגיעים ללימודים בימים האלו.

קרן נויבך: נפסקה התופעה הזו ששולחים ילדים כדי שיידבקו, בבחינת, בוא תידבק גם אתה כדי שנהיה חולים ונעבור את זה?

שרי רוט: אני לא כל כך שמעתי על כזו תופעה, היה קוריוז שרץ בישיבות ‘בוא תן לי לשתות כוס קולה ותירק בפנים’ כדי להידבק, אני חושבת שזו הייתה בדיחה יותר מאשר מציאות. אני אתמול ראיתי סרטון של הרב אדלשטיין, שאמר: ‘מי שלא שומר על הכללים בדיוק כפי שמשרד הבריאות ניסח אותם יש לו ‘דין רודף”! שזו אמירה מאד חריפה. ולפי האמירה הזו, כל מי שעושה את מה שאת אומרת ומנסה להדביק בכוונה או מנסה לעשות משהו שהוא לא לפי הכללים יש לו ‘דין רודף’. זו אמירה מאד מאד קשה.

תשמעי, כולנו באותה מדינה, כולנו פה באותה סירה של המון שלא שמרו כמו שצריך…

קרן נויבך: אין ספק, ועדיין, חלקים גדולים ממערכת החינוך החרדית היו פתוחים בשעה שמערכת החינוך הממלכתית הייתה סגורה.

שרי רוט: ובציבור הערבי היו חתונות המוניות…

קרן נויבך: וזה היה רע מאד.

שרי רוט: בואי, כולנו באותה סירה של ציבור ישראל של ‘סמוך’ ושל ‘אף אחד לא יגיד לי מה לעשות’,  האופי הישראלי הוא כזה.

קרן נויבך: בעניין מערכת החינוך אני חולקת עליך לחלוטין. כשמערכת החינוך הממלכתית נסגרת אז היא נסגרת. אף אחד לא פותח בניגוד לתקנות.

שרי רוט: כשיש תקנות לחתונות, את רוצה להגיד לי שכל הציבור הערבי מציית לזה?

קרן נויבך: לא, אבל אני מדברת על מערכת החינוך.

שרי רוט: ואת רוצה להגיד לי שאף ישראלי לא עושה את שיטת ה’סמוך’ ומחפף בהוראות?

קרן נויבך: לא לא לא, את לא תמצאי אותי מגינה על מפרי הנחיות. אבל בנוגע למערכת החינוך זה מאד ברור. תשווי תפוחים לתפוחים, ולא תפוחים לאבטיחים.