ח”כ בצלאל סמוטריץ’ קבע היום (שני), בדיון של ועדת הפנים על מערך הכשרות בחיפה, שהתקיים לבקשת ח”כ תהלה פרידמן וח”כ אלעזר שטרן: “זו שחיתות במובן הפלילי ביותר. בחיפה אסור לאכול היום. מי שאוכל שם אוכל נבלות, שקצים ורמשים”.
אהרן מבית שמש מקבל כל חודש 6,400 שקלים בגלל דיכאון. אולי גם לך מגיע?
הדיון זומן לאור פרסום דו”ח של הרבנות הראשית לישראל, שגילה מחדלים במערך הכשרות בחיפה וכפי שנאמר בבקשה לקיום הדיון: “משגיחים שמגלגלים סכומי כסף גדולים בלי להראות נוכחות בבתי העסק וזיופים של תעודות כשרות. אין ראש אגף כשרות קבוע בעיר, ישנו ממלא תפקיד זמני. אנשי היחידה לאכיפת איסור הונאה בכשרות קיימו ביקורת במספר בתי עסק, המציאות בשטח מראה השגחה רופפת עד לא קיימת, זיוף תעודות כשרות והטעייה של ציבור שומר הכשרות”.
מ”מ יו”ר הוועדה, ח”כ ע’דיר כמאל מריח, פנתה לרב משה דגן, מי שהיה עד לאחרונה מנכ”ל הרבנות הראשית לישראל, וימונה בקרוב לראש המועצה הדתית חיפה: “אתה בקיא בתחום. מה לדעתך השינויים שצריך לעשות כדי לתקן את המצב?”
ח”כ בצלאל סמוטריץ’: “צריך לברך על האומץ לפרסם את הדו”ח. אבל מה אתם עושים ברבנות הראשית? איך הרב אלמליח עדיין בתפקידו? זה קרה תחת המשמרת שלו. איך המשטרה לא חוקרת? אתם אמורים לדאוג שכל מי שרוצה לאכול כשר, ונכנס לבית אוכל עם תעודת הכשר, אכן יאכל כשר. פרסמתם דוח שאתה אמור לא לישון בלילה בגלל מה שכתוב שם. איך האירוע הזה מתנהל כבר שנתיים? למעלה משנתיים אתם יודעים מה קורה שם. כשהנביא דיבר על ‘אוהב שוחד ורודף שלמונים’ לזה הוא התכוון”.
ח”כ אלעזר שטרן, יוזם הדיון: “נוצר מצב בחיפה שהרבנות הראשית משרתת את משגיחי הכשרות ולא את שומרי הכשרות. שירותי הדת בחיפה ככלל סובלים מבעיות קשות – המונופול של הרבנות על הכשרות לא מתפקד; אין הרכב מועצה דתית או רב עיר ולכן אין למעשה פיקוח ציבורי. מדובר בשילוב שמוביל למצב בו צרכני הכשרות לא יכולים לסמוך על התעודה של הרבנות. מצער שהאסוציאציה הראשונית שעולה לאזרח הממוצע כששומע מערך הכשרות היא היעדר שקיפות.”
ח”כ תהלה פרידמן, יוזמת הדיון: “אני כאן כדי לייצג צרכים של צרכני כשרות. המטרה שאנשים יוכלו לאכול כשר. אין מחלוקת שהבעיות בחיפה עמוקות. צריך לבחון רעיון של העברת שירותי דת לעיריות, ולא כמו היום כמערכת מקבילה. 8 מפקחי כשרות בחיפה פרשו ולא מינו להם מחליפים. אם 8 מנקי רחובות היו פורשים ולא היה להם מחליף, תארו לכם מה היה קורה”.
הרב משה דגן: “השאלות נוקבות, והן במקום. לרבנות אין כלים ויכולת אכיפתית לצערי הרב. ניסינו להוביל חקיקה ליצור יכולת כזו מול רבנויות מקומיות. מלבד לפרסם דו”ח ולנסות לעבוד בשיתוף פעולה, אין הרבה מה לעשות. 8 שנים אין יו”ר מועצה דתית בחיפה. במקום שאין פיקוח, המשגיחים כנראה לא הרגישו מחויבות, אבל לא נכון ליצור הכללה. הדוח מראה מקרה מאד חריג”.