מפעים: כך חנוכיית פח קטנה של ילדה מנעה אסון מיהודי באפריקה

הסיפור הבא, שמכה הדים נרחבים בקרב שלוחי חב”ד, התרחש לפני כשנתיים בפרבר סמוך ליוהנסבורג שבדרום אפריקה.

מה זה “מחירון רכב שיתופי”? כיצד יוצגו המחירים במחירון? כל הפרטים

אנג’ליקה לוין, יהודייה תושבת פרבר קרוגרסדורף, פנתה לבתה איימי, תלמידת בית הספר היהודי ‘קינג דיוויד’ ביוהנסבורג, ושאלה אותה מה תרצה לקבל כמתנה ליום ההולדת השמיני שלה.

התשובה הפתיעה אותה.

“יש לי כל מה שאני צריכה”, אמרה הילדה. “במקום מתנות בעבורי, הייתי רוצה לבקש מקרובי שיתרמו מזון ושמיכות למקלט לבעלי חיים”.

הרעיון פשט ולבש צורה. לבסוף החליטה משפחת לוין לערוך את חגיגת יום ההולדת במקלט לבעלי חיים. אלא שכזה, הפנוי לארח מסיבת אורחים, לא נמצא בסביבה.

מקץ חיפושים נרחבים יצר אחד מבני המשפחה קשר עם ג’ק, איש צוות חביב במקלט לבעלי חיים לא רחוק מיהונסבורג. זה הצליח להשיג אישור מיוחד לקיים במקלט חגיגת יום הולדת.

במהלך המסיבה קשרו בני משפחת לוין שיחה ארוכה עם ג’ק, שהתברר כחובב בעלי חיים. הלה סיפר, בין היתר, כי הוא יהודי שגדל במשפחה רחוקה מחיי תורה ומצוות.

•

את חודש החגים של שנת תשע”ט עשתה משפחת לוין במרכז החב”די בנורווד – שכונה ביוהנסבורג, אצל השליח הרב מרדכי רודאל. באחת ההזדמנויות דיבר השליח בפני הקהל על חשיבות ההשפעה שיש לכל אחד על יהודים בסביבתו ושיתף כי הוא מארגן קמפיין ענק לקראת חנוכה.

בסיום צום יום הכיפורים, עמד השליח ביציאה מבית חב”ד וחילק ערכות של חנוכיות לכל משפחה בכדי שכל אחד יעביר חנוכייה למכר יהודי.

גם איימי הקטנה, בת השמונה, עברה עם אימא. בבית היא נזכרה בג’ק, איש הצוות מהמקלט לבעלי חיים, והחליטה שתעניק לו את החנוכייה שקיבלה מהשליח.

מלווה באימא, עשתה איימי את הדרך הארוכה אל המקלט, שם פגשה בג’ק והעניקה לו את החנוכייה. הוא קיבל אותה בשמחה ואמר תודה.

הלוינים פירטו בפניו כיצד מדליקים ומתי. ג’ק מצדו הגיב כי זו לו הפעם הראשונה שהוא חוגג חנוכה.

•

שבועות אחדים חלפו. חייו של ג’ק קיבלו תפנית.

המקלט לבעלי חיים הודיע לו כי לא יוכל להמשיך לעבוד במקום. נוסף על כך, באותה תקופה היה ג’ק חסר בית, בודד. רעייתו ובתו נפטרו זמן לא רב קודם לכן בתאונת דרכים. גם הוריו נפטרו. שאר בשרו היחיד היה אחיו – וגם עמו איבד קשר במרוצת השנים.

כשהרצון להצליח ולבנות חיים חדשים למרות הכל מפעם בו, עשה ג’ק את הדרך לפרבר קרוגרסדורף, שם – כך שמע – מחפשים עובד במקלט לבעלי חיים.

כסף לנסיעה לא היה לו. הדבר היחיד שעמו יצא לדרך היו כלביו. שלושה ימים התגלגל בדרכים. הנסיעה לא הייתה קלה בעבורו, אולם הוא התאמץ לעשות אותה מתוך תקווה לפתוח במקום בחיים חדשים.

כשהגיע למקום, גילה לאכזבתו כי התפקיד שבו חשק נתפס בדיוק יום לפני.

ג’ק נותר שוב ללא עבודה, ללא בית, ללא משפחה. החיים כבר לא עניינו אותו ורעיונות מזעזעים החלו לרוץ במוחו (הוא אף איתר עץ שבאמצעותו יוכל לממש את הפרידה שלו מעולם הזה).

•

לפתע, הוא נזכר בבני משפחת לוין. ובעיקר, נזכר בחנוכייה שקיבל מהם ובהרגשה הטובה שהמחווה הזו שלהם גרמה לו. חסד מצד זרים הוא כמעט לא חווה בימי חייו. החנוכיה הזו הכניסה אור לחייו.

הוא חייג אל אם המשפחה וחלק את תחושותיו ורעיונותיו. האם נבהלה. “אל תעשה כלום”, אמרה לו, “אני באה לעזור לך”.

השליח הרב רודאל נרתם מיד לסייע, יצר קשר עם השליח הסמוך לאזור שבו שהה ג’ק. בתוך זמן קצר הגיע אל ג’ק רב חב”די, הרגיע אותו, שוחח עמו והעניק לו מזומנים.

למחרת, כך מעיד הרב, היה ג’ק “אדם אחר לגמרי. רגוע, מלא תקווה”.

בחודשים שלאחר מכן התקרב ג’ק לקהילה היהודית המקומית. הניח תפילין לראשונה בחייו ומאז הספיק גם לחגוג פסח וסוכות.

כעבור תקופה ניתנה לו אשרת כניסה לארצות הברית, שם מצא עבודה במקלט לבעלי חיים.

המעבר לאמריקה העניק לו בעיקר את האפשרות לפתוח בחיים חדשים.

• הסיפור פורסם, באנגלית, באתר חב”ד.אורג. תורגם לעברית בידי מערכת COL.