עם סיום הליך בחירת השופטים חשוב לי לספר לכם את האמת:
אתמול היה ערב עצוב שבסופו נבחרו שופטים בישראל בדרך לא ראויה. לצערי, הרוב בועדה לבחירת שופטים החליט לשבור את הנוהג הקיים בועדה, ולקבל החלטות בשיטה לפיה “הרוב לוקח את הכל”.
לאורך שנים הועדה נהגה בזהירות והצליחה להביא לידי ביטוי את רצונות כל חבריה. היא מעולם לא הפעילה דורסנות מוחלטת כלפי המיעוט, עד אתמול.
הועדה דנה בכ-150 מועמדים ואתמול בתוך 5 שעות בלבד מונו 61 שופטים. אני כחבר כנסת וחבר בועדה, בקשתי למנות בסך הכל שלושה מועמדים. כן, רק שלושה מתוך 61. בקשתי סורבה.
נתבקשתי להתייצב בועדה כחותמת גומי ולכך לא הסכמתי.
ראוי היה שערב בחירות, יו״ר הועדה ינקוט בזהירות המתחייבת וינסה להגיע להסכמות. אך הוא בחר שלא להגיע לפשרה ואפילו סרב לדחות בשבוע את הדיון במינויים שהיו שנויים במחלוקת כדי להגיע להסכמה. בכך לצערי הוא פגע פגיעה מהותית באמון הציבור בועדה ובמערכת המשפט כולה.
יו״ר הועדה בחר לבחור שופטים ללא נוכחות נציגי הציבור, חברי הכנסת, ולהסתפק בהסכמת השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין.
ותשמעו מה קרה במצב דומה בעבר כאשר השופטים ביקשו להחרים את הועדה בגלל חוסר הסכמות. אז שר המשפטים פרידמן בחר לשמור על אמון הציבור ודחה את הישיבה כדי להגיע לפשרה. כך צריך היה לעשות גם הפעם.
בלהט הבחירה, נפלו פגמים בישיבה לרבות בכללים שבהם מחויבת הועדה. אולי נרשם ניצחון פוליטי, אבל ההפסד הוא של הציבור כולו.
ואולם, כפי שאני מצר וכואב על הפגיעה האנושה באמון הציבור בשל התנהלות יו”ר הועדה, אני כואב ומצר באותה מידה על מתקפות אחרות שאני שומע בשעות האחרונות. אין מקום לדורסנות, לא מאלה ולא מאלה.
אמשיך לשרת את הציבור בהתאם לתפיסת עולמי ולאמונותיי בועדה.
בהצלחה לשופטים החדשים.