שרי, גנץ הוא ‘הרשל’ה’ של העולם הפוליטי? משכן לילה עם הני זובידה

הני זובידה: אני לא יודע כבר מה לומר, אין יותר סופרלטיבים על מה שקורה במערכת הזו…

מה זה “מחירון רכב שיתופי”? כיצד יוצגו המחירים במחירון? כל הפרטים

צ’ט או טלפון: למה חברי ‘מכבי’ לא צריכים לרוץ למיון על כל דבר? 

שרי רוט: תשמע, יש פה אחד שכורה בורות, ויש פה אחד שנופל לתוכם בהתנדבות, יש שיגידו בפראייריות, אני פשוט מנסה לברור את המילים שלי ולהיות נימוסית. נתניהו, וזה לא סוד, הרי שש עלי בחירות. הוא לא באמת רוצה לפנות את הבית שברחוב בלפור בעוד כשנה. עכשיו, הוא פשוט מחפש מי הפראייר שהולך לעשות עבורו את זה.

אז הוא ניסה לפזול לכיוון החרדים, הרגיז אותם בקטנה, אז ליצמן עזב את תפקיד השר וחזר, ירד מהכסא ועלה לכסא, עשו לו ישיבת יהדות התורה נזעמת, אבל בזה זה נגמר. הם לא מתנדבים לפנות את הכסא. אז מי יהיה הפראייר? בא בני גנץ, נפל לבור שנתניהו כרה לרגליו, והביא ביום רביעי בכנסת מופע מפתיע ואמר: אני מתנדב, אני נופל לבור, אני אפזר לך את הכנסת. כאילו, יותר טפשי מזה לא יכול להיות, ואתה יודע מה? אני שואלת את עצמי, מי היועץ שסוחב אותו לבור הזה, בהתנדבות, בעיניים פקוחות…

אז אולי הוא לא באמת מתכוון, הוא עשה מעין מופע של ‘תחזיקו אותי’, אני ‘רק עושה את זה בטרומית’, ובואו לקראתי. אם היית רואה אותו ביום חמישי, באירוע של עולים שהגיעו ארצה, הוא הלך כל כך בדד, הוא אפילו נראה היה מסכן. נתניהו כן הסתכל עליו או לא הסתכל עליו – זה היה נראה כזה עלוב ופאתטי, שאתה יודע מה? אני אפילו מרחמת עליו.

הני זובידה: שי, אני רוצה לקחת אותך לכיוון הזה – שרי אומרת, תשמע, גנץ נותן לו את המקפצה לתוך הבריכה. אבל אני רוצה להקשות. אני אומר, נתניהו לא רוצה בחירות עכשיו, אבל הוא רוצה שמישהו יגיד לו ‘אני לוקח אותך לבחירות’ כדי שהוא יוכל ללכת לליכוד ולהגיד להם, אין לנו ברירה אלא – או לעשות קומבינה אחרת או לצאת המושיע. בכל מקרה גנץ לא יוצא טוב. אני קרוב?

שי ניב: תשמע, זה בדיוק העניין. גנץ לוקח אותו בהילוך בדיוק לאן שהוא רוצה להגיע, אמרה את זה שרי קודם. זה בדיוק הסיפור. נתניהו הוא מומחה לייצר לא רק בורות, כמו שאמרה קודמתי, אלא גם שריפות קטנות. הוא משמר כל הזמן מצב של סכסוכים קטנים, עימותים קטנים, כדי לשמור על כל האופציות שלו. כשכמובן הוא שומר את הקלפים שלו קרוב מאד לחזה. ובכל תרחיש כזה הוא יודע איפה הפתרון, וגנץ באמת נופל בדיוק במקומות האלו. זה לא עניין של יועצים, עם כל הכבוד ליועצים, וגם אני אחד כזה, אני חושב שבסופו של יום המסקנה היא שלגנץ אין את התבונה הפוליטית הנכונה, אין לו את הניסיון.

הני זובידה: אז אם אחד לא הצליח, יעלון, אז הביאו את גנץ שהוא קצת יותר גבוה, יש לו קצת יותר שער על הראש ועיניים יותר בהירות, אז עכשיו מדברים על אייזינקוט. כאילו, מה, אנחנו לא לומדים? אנחנו מטומטמים?

שי ניב: אנחנו ממש, ממש מטומטמים, כן, ולמטומטמים מצטרפים גם פרשנים פוליטיים שיודעים לספר שאייזינקוט זה לא גנץ, ושהוא היה פעם מזכיר צבאי…וזה מדהים איך כל פעם חוזרים על הסיפור הזה. הם גם מוסיפים ואומרים לנו שלא בטוח שהוא עצמו רוצה בזה… באמת, לא מספיק לנו אחד שלא מספיק בטוח שהוא רוצה לקום לבית הספר? הרי אם חשבנו שהבנו משהו מכל הסיפור, הסאגה הזו של כחול לבן, זה שצריך ניסיון. ולכן, בצדק, העיניים נשואות קצת אל רון חולדאי, ואנחנו שומעים על חיים ביבס, מבינים שפוליטיקה זה מקצוע, שצריך להבין בה, צריך להיות מנוסה כנבחר ציבור – ואתה יודע? אפילו ניסיון של פינוי אשפה ברחובות או בגיבוש תקציב חינוך לרשות מקומית קטנה זה ניסיון יותר רלוונטי מהמערכת הצבאית, רחמנא ליצלן.

הני זובידה: שרי, אני שומע את כל הדברים שאומר לי שי, ועם חלק ניכר אני מסכים, ואני רוצה לספר לך סיפור. אנחנו מקבלים הודעה שישראל כץ פנה לבני גנץ וביקש לקיים איתו פגישה להצגת תקציב 2020-2021, הפגישה תתקיים ביום ראשון. זה אלף. בית, יש פה עוד סוגיה. אני רוצה לשאול אותך. הדם הרע בין יעלון לנתניהו מעוור פני צדיק?

שרי רוט: אתה בעצם שואל אם כוונותיו של כץ אמיתיות, זה אלף, בא נתחיל. אם אתה שואל אותי האם נתניהו רוצה בחירות אז כן. האם הוא רוצה אותן תיכף ומיד? אין לו שום בעיה שזה יידחה לעוד שלושה חודשים. כלומר במקום שהם יערכו בערב פסח, שזה יידחה איפשהו בתחילת הקיץ. גם עדיף לחרדים, גם עדיף לו. זה משאת חלומותיו.

הני זובידה: גם החיסון… הוא רוצה חיסון.

שרי רוט: תשמע, החיסון, אני לא יודעת האם הוא יגיע ויהיו לו תופעות לוואי עד הקיץ, או שלא. ובכלל, כשאתה יוצא לבחירות ואתה מסתכל 90 או 100 יום קדימה זה קצת קשה לנבא. פיתאום יבואו בלונים מעזה, או התחממות בצפון, או משהו יקרה באיראן או ביידן יעשה איזה מופע שלא נוח לך. בכל מקרה כשאתה מפזר כנסת והולך לבחירות אתה לוקח ריזיקה. ונתניהו יודע את זה, מי כמוהו יודע את זה. הוא יודע שגם כרגע אם הוא מפרק הוא לוקח ריזיקה, וגם אז הוא יקח ריזיקה.

אלא מה? אם היו שואלים אותו מה החלום שלך, הוא היה חותר לאיפשהו בסביבות יוני. הוא כמובן לא יחשוף את זה בפני גנץ, הוא לא יעמוד במליאה ויגיד, תשמע בני גנץ, לא מסתדר לי כרגע שתפזר את הכנסת, חכה שלושה חודשים ואז זה יבוא לי בטוב. לכן, אם גנץ מתעקש על עכשיו, מצד ביבי שיהיה עכשיו. זה גם הרי לא קורה מחר בבוקר, ועדת הכנסת תתכנס, ועד שהיא תדון, ועוד קריאה, ועוד קריאה, זה הרי תהליך. ובינתיים מושכים את גנץ, אומרים לו: ‘תשמע חבוב, הנה מזמינים אותך לישראל כץ, ויהיה נחמד, וביבי מאד עצוב, הוא רוצה אותך… ומה לעשות שבני גנץ מתרשם מכל הדברים האלו והוא טירון פוליטי שנופל לכל בור…

הני זובידה: שרי, גנץ הוא הערשלה של המערכת הפוליטית?

שרי רוט: תשמע, חינכו אותי לא להגיד ככה על בן אדם. בגלל שהוא כל כך נלעג, לא נעים לי להגיד לך מה הוא מזכיר לי… אבל כשאני רואה אותו בכנסת נחמץ לבי. הוא כזה איש טוב, באמת, אם הייתי צריכה לקנות ממנו מכונית מן הסתם הייתי סומכת עליו, ובעוד אי אלו צמתים. כשעומר ינקלביץ הייתה מזמינה אותו אליה לארוחות שבת בלילה, אני בטוחה שהוא היה מאד נחמד שם, הגיע לשם גם איזה רב מאד חשוב והתרשם ממנו חיובית. כי כן, הוא איש נחמד. דיברתי עם אנשים בכפר אחים, חב”דניקים, חרדים, חילונים – אנשים באמת אוהבים אותו.

הני זובידה: אוקי, אז אנחנו מסכימים שהוא נחמד, בואי נדבר רגע על יעלון שהוא לא נחמד. הוא הוריד את הכפפות לגמרי, הוא לא רואה בעיניים. זו שנאה אישית? זה לוקח אותו עד הסוף?

שרי רוט: תראה, לביבי יש איזושהי מומחיות ליצור סביבו שונאים אישיים. הרי יעלון לא הראשון ולא האחרון. אנחנו מכירים הרי את הסיפור בין ביבי לבין גדעון סער, שזה הכי מפורסם, ובימים אלו של ‘כן פריימריז’ ‘לא פריימריז’ אנחנו עוד נשמע על הסכסוך הזה, אנחנו אפילו רואים את האוזר והנדל שהם שניים שהיו איתו צמוד ויצאו בטריקת דלת, כנראה לא נעימה.

יעלון הוא פשוט אחד מהשיירה הזו. היא כנראה לא תיגמר ולא תתחיל עם יעלון. אגב, כל אלו שיצאו עם בטן מלאה מהלשכה של נתניהו פועלים איכשהו לא לפי השכל אלא מהרגש, ולא מגיעים רחוק. אני לא רואה שיעלון הגיע למחוזות רחוקים וגם לא בטוחה שהוא יגיע אליהם, דווקא משום שהוא פועל מהבטן ולא מהשכל.

שי ניב: בנט את שקד יש שם ציר אכזרי נגד נתניהו ושמענו, בטח גם אתה קיבלת את ההודעה שבנט פנה לשאשא ביטון לגשש אם היא מוכנה להיות מקום גבוה ברשימה, והם לא מוכנים להציל את נתניהו.

זה די התקדמות לעומת רוני ססובר בסיבובים הקודמים ואני מקווה שזה לא יסתיים כמו הסיפור של אלי אוחנה. אם זה יקרה זה יהיה שיחוק מבחינת בנט, אנחנו רואים את המניות של שאשא ביטון מתחילות להתייצב. אם היא תרוץ לבד זה יהיה סוג של עוד מפלגת לוויין, או פרוקסי של נתניהו, כך שעדיף לבנט שהיא תרוץ איתו. אבל בסופו של דבר נתניהו, למרות האיבה לא באמת מפחד מבנט, אני חושב שהוא מבין שבסופו של דבר הוא יתייצב לימינו ונתניהו כמו נתניהו, קורא את מפת הגושים ויודע שבסוף, הוא מנצח. ולכן הוא הולך לבחירות האלו, שלא יהיה ספק.

הני זובידה: עבאס זה ג’וקר או שבסוף יחזור הביתה?

שי ניב: אני חושב שזה סוג של קוריוז, שצריך ללמד לקח את השמאל יותר מאשר את הימין. למשל את יועז הנדל וצבי האוזר ש’הצילו’ אותנו מהערבים והנה פתאם זה בסדר לשתף פעולה עם מפלגה ערבית ובסוף משתפים איתם פעולה.

הני זובידה: שרי, שאלה אחרונה: יש בחור שהבטיח שהוא יערוב להסכם בין גנץ לנתניהו. את יודעת למי אני מתכוון.

שרי רוט: כן, דיברנו על זה פה, בבמה הזו לפני כשבועיים, דיברנו על נתניהו שהבטיח הבטחות לגנץ וכמובן לרגע לא התכוון לקיים, ועל אריה דרעי שנתן את הערבות ואת מילתו, ו’אני ערב’ ו’יהיה בסדר’. ואיך הוא יצא מזה? כשהוא התעצבן על גנץ שהקים ועדת חקירה לצוללות. כינס את סיעתו, כינס עיתונאים, הייתי שם, הוא דיבר בעצבים, כאילו נתן להבין ‘עכשיו אני לא חייב שום דבר לבני גנץ’.

ממש היה נראה כאילו הוא חיכה לפאשלה התורנית של בני גנץ כדי להגיד, הנה אני יוצא מהערבות. כאילו אריה דרעי לא ידע שביבי לא מתכוון לקיים את הבטחתו, כאילו אריה דרעי לא היה חבר בממשלות עם תרגילים מסריחים ודומיהם ולא יודע שהסכמים קואליציוניים הם יפים וטובים, אבל לא באמת יש כוח לאכוף אותם. כאילו הוא חשב שהוא יכול להיות ערב, כאילו מה? הוא שולט על ביבי? עם כל הכבוד למחוות שלהם כאילו הם חברים וכאילו הם מצאו זה את האח האבוד של זה, אף אחד לא באמת חושב שביבי שומע לדרעי.

הני זובידה: שרי, את מכירה אותם יותר טוב ממני, את מסקרת אותם הרבה יותר זמן ממני, יש לך הרגשה שעשו פה משחק? יש לך הרגשה שחיכו לקלף כדי לרדת מהערבות האישית?

שרי רוט: אני אומרת את זה בעצב. תקשיב, אני תמיד אומרת שככתבת פוליטית אני מערבבת את הבוץ וזה לא נעים לי ואני צריכה אחר כך לנגב את הידיים כדי שלא ידבק בי, אבל כל מה שראינו בשבועות האחרונים זה מביש אפילו בפוליטיקה. לא ככה מוליכים שולל, לא ככה משחקים פוליטיקה, אני הייתי חולמת על מערכת פוליטית קצת יותר הגונה. אבל אולי אני נאיבית.

הני זובידה: אני איתך. שי, מתי בחירות?

שי ניב: אין ספק שנתניהו יעדיף את זה באזור חודש יוני ולא במרץ, בין היתר בגלל החיסונים. כבר עכשיו אנחנו שומעים שמתכוונים להביא יותר חיסונים כבר בהזמנה הראשונה, אולי בשל המחשבה על בחירות. אם הכנסת תפזר את עצמה יש יותר שליטה בתאריך, אם נחכה שהיא תתפזר מאליה, ב-23 לדצמבר, הולכים לבחירות במרץ.

הני זובידה: שרי מה דעתך?

שרי רוט: ביבי ינסה למשוך את זה כמה שיותר, אם בני גנץ יבין את זה הוא ינסה לא למשוך את זה, כדי לא לשחק לידיים שלו עד הסוף, למרות שמקריאת ההתנהלות הפוליטית שלו לא בטוח שבאמת הוא יבין את זה כמו שאנחנו מבינים את זה פה באולפן. בין מרץ ליוני ההבדל לא כזה משמעותי, בכאב לב כל  הפרשנים הפוליטיים נאלצים לומר, אנחנו רצים שוב לסיבוב של בחירות, אנחנו לא אוהבים את זה. כלומר אוהבים את זה פעם בארבע שנים אבל זה טו מאץ’ פעם אחרי פעם, רווינו, שבענו מזה, אבל זה מה יש, הבנו, הפנמנו.