“יש בהסכם הזה בין נתניהו לבני גנץ יותר חורים מהסכם”, לחש לי בימים של כינון ממשלת האחדות מקור שידע.
הזדמנות מטורפת: אלפי משרות מהחברות המובילות מחכות עבורך
מאז, בכל הזדמנות, שבתי וכתבתי: ‘יש תרגיל לכל מגירה’. קרי, ערימת התרגילים שהוצפנו בהסכם בין כחול לבן לליכוד רבה מאד, ונטמנו בו פרצות, שמבעד כל אחת מהן ניתן לצאת לאוויר החופשי, אל מחוץ לנישואין של נתניהו-גנץ.
לא מעט כתבתי, שהממשלה הזו לא תגיע לעולם אל היעד הנכסף (מבחינת גנץ): פינוי המעון בבלפור מדייריו, ופריסת שטיח אדום שיוביל את גנץ אל כס ראשות הממשלה.
הכול דיברו על התרגיל השחוק של התקציב, שלא יעבור. ואכן, זה היה אחד האופציות שהונחו (ועדיין) על השולחן. לא הצלחנו להעביר תקציב, הקורונה פרצה בסערה (כאילו שלא ידענו עליה כשהורכבה הממשלה, והרי זה היה התירוץ של גנץ לגלישתו לממשלת נתניהו).
המשחק היה סביב ‘מי אשם’. כמה פעמים שמעתם בשבועות האחרונים את ביבי-גנץ מאשימים זה את זה בכוונת זדון להפיל את הממשלה?
כשנראה היה שגנץ נאחז בקרנות המזבח ולא ניתן להזיזו (זוכרים את הלילה בו כמעט התפרקה הממשלה, ואת הפשרה לדחות את מועד הגשת התקציב?), עלה רעיון (פרוע יש לומר, אפילו מסוכן לטווח עתידי): להפיל את מלאכת הפירוק על החרדים.
•
מה לא עשו להם? הרתיחו את ליצמן עם סגר בחגים, מנעו מחסידי ברסלב יציאה לאומן, הכעיסו את החרדים עם הגדלת הקנסות, הרתיחו את דרעי שלא קיבל שר עבור איציק כהן – אבל הם, כחומה בצורה, שבו ואמרו: לא רוצים בחירות, לא נפרק.
אז נכון, ליצמן נטש בטריקת דלת את משרד השיכון (וחזר בקול דממה דקה), יהדות התורה הפיקה ישיבות סיעה נזעמות, ח”כ יצחק פינדרוס אפילו התראיין בקולו נגד נתניהו – אבל העסק נותר שלם.
אז איך מתקדמים לבחירות?
ראשית היה זה יו”ר ש”ס שהתנער באלגנטיות מהערבות שהעניק לגבי אשכנזי. אני ערב לך שביבי יקיים את הרוטציה, הבטיח לו, כאילו הוא לא מכיר את נתניהו משכבר הימים. ואז, לפני כשבוע, הטיח בגנץ בעקבות הקמת ועדת הבדיקה לפרשת הצוללות: “חצית קו אדום בגלל שיקולים פוליטיים”.
כתירוץ, זה היה מבריק. חסל סדר מחוייבות לגנץ. אתה הכרזת על הקמת ועדה, אי אפשר להמשיך בשותפות הזו, תם הרומן.
וביבי מה? טוב, אם תשאלו אותו הוא יגלגל עיניים צדקניות ויישבע מאה שבועות שהוא בכלל לא רוצה בחירות, שהעם זקוק להמון דברים, אבל ממש לא לקלפי. ולרגע, אולי תאמינו שמעולם לא עלה הרהור בליבו על הקדמת בחירות. כלומר, תאמינו רק אם אתם עשויים מחומרים נאיביים כמו גנץ. שהרי כל בר דעת מבין, שנתניהו מעולם לא התכוון לפנות את כסאו.
אז מה בכל זאת עושים? ממסמסים את התקציב, מושכים זמן, שולחים את שר האוצר ישראל כץ לעבוד קשה (כולל להסביר לתקשורת, עד כמה עובדים קשה) על הכנת התקציב, מפיצים סרטונים על חשיבות תיחזוק הקואליציה ‘לטובת עם ישראל’. ואז, ה-23 בדצמבר חולף-עובר, ממתינים עד לקו האדום של מרץ – ואופס, הולכים לבחירות.
•
אילו החיסונים כבר היו בארץ; אם הקורונה הייתה דועכת אחרי הסגר השני – סביר להניח שכבר בסוף דצמבר הייתה ממשלת הטרלול הלאומי הזו מתפרקת. מישהו כבר היה עושה לנתניהו את העבודה.
אבל אם תשאלו אותו (כלומר, הוא לא יענה לכם), בבחירה בין בחירות בערב פסח לבין הצבעה בשמש של חודש יוני – הוא מעדיף את האופציה השניה. אבל לא יפריע לו ללכת גם על הראשונה. כל השאלה היא מי יהיה זה שיבצע עבורו את המלאכה המלוכלכת (העם הרי יגבה מחיר ממי שגרר לבחירות) ואז, המלאכה היחידה שתישאר לנתניהו היא להסביר לעם, למה מי שפירק (נכון לעכשיו הפראייר המסתמן הוא בני גנץ) הוא האשם היחיד ביציאה לבחירות.
תשאלו, וכי גנץ לא מבין את כל זה? הוא לא קולט שמשתמשים בו? חידה לא ברורה.
גנץ מסתובב בתחושה שההצבעה מחר יחד עם האופוזיציה על פיזור הכנסת מבהילה את נתניהו. הוא אפילו טרח לשלוח מסרים, לפיהם הותיר פתח. הוא לא מבין, שנתניהו משתמש בו בציניות, משקיף מהצד בהנאה מוסתרת וממתין לשעת הכושר. הוא ינסה להציע לגנץ כמה תופינים, כדי לגרור את הבחירות למועד המועדף עליו (קיץ), אבל גם זה, בעירבון מוגבל ולא בשפע רב. טוב לו גם בחירות בערב פסח.
•
בחירות הן אומנות הבלתי ידוע. אתה יודע איך אתה נכנס אליהן, לעולם לא תדע איך תגיע ליום הקלפי עצמו. טילים בעזה, רוחות מלחמה מסוריה, זינוק במספר החולים, עיכוב בהגעת החיסונים, תופעות לוואי שלהם, ‘יציאה’ של ג’ו ביידן – כל אחד מאלה, ועוד הרבה אחרים, יכול לפגוע ביום הבחירות עצמו.
לכן, לא כל כך משנה, אם אתה מגיע אליהן שלושה חודשים קדימה או אחורה, ובלבד שיימצא המתנדב התורן לפרק את הנישואין החורקים מזה חודשים.
לכן, אל תתרשמו מהסרטונים בהם נראה נתניהו עצוב, כמעט מזיל דמעות, על הנטישה של גנץ. אין כמוהו שחקן טוב. לא סתם כולם יסכימו כי מדובר בפוליטיקאי הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים.
ועד שיקום יועץ חכם שילחש לגנץ באוזן “תתעשת”, נמשיך להיות עדים להצגה הכי טובה בעיר בכל יום בו הקואליציה הנוכחית עדיין לא מתפרקת. היום – יום רביעי, נהיה עדים לאחד מהמופעים היותר מרשימים (יש שיאמרו, מצחיקים) שנראו במחוזותינו הפוליטיים: גנץ יטרח להסביר (את כפר המכביה הוא שכר כדי לעשות זאת כבר אמש), למה נתניהו הוליך אותו שולל; ראש הממשלה יחזור ויסביר שהוא ממש עצוב ממהלך פיזור הכנסת, ומה גנץ מעולל לעם ישראל בימים של משבר.
בסוף, זה הרי יתפרק. עוד יום, עוד שבוע, עוד חודשיים-שלושה.
•
אלא אם כן… יימצאו העריקים התורנים שימלאו לנתניהו את מכסת ה-61 (גם ברגעים אלו נעשים מאמצים קדחתניים. רק אומרת, וזה ממש לא קשור, שביום שני האחרון נצפה השר זאב אלקין צועד מעדנות יחד עם השרה עומר ינקלביץ, לכיוון לשכתו שבכנסת).
תזכרו את קואליציית נתניהו השנייה, את הרגע שבו הועלתה לקריאה ההצבעה על פיזור הכנסת, ואת ההודעה הדרמטית בין הקריאות: נמצא הפראייר התורן.
אז, עשה את העבודה שאול מופז, יו”ר קדימה הטרי, שהתנדב להצטרף לממשלת נתניהו, וברח כל עוד נפשו בו לאחר כחודשיים, חבול ומרוט נוצות (רק כדי לקבל שני מנדטים בבחירות שנערכו מיד לאחר מכן ולהיעלם בהמשך).
אז היכונו להצגה הכי טובה בעיר. מחר יינתן האות.