למאות אלפים אין מה לאכול, ובמה אתם עסוקים? שר או סגן שר

רק זה חסר היה ליהדות התורה ה’מ-א-ו-ח-ד-ת’ (אחת הבדיחות שנשלפות מהארון בכל ערב בחירות) – קרב מתוקשר סביב תיק השיכון.

רק זה היה חסר לש”ס, קרב מול כחול לבן בשאלה ה’קיומית’ והרת הגורל: האם יהיה איציק כהן שר במשרד האוצר, או שמא רק סגן שר?

סובלים בתקופה האחרונה מדיכאון? יש לכם זכאויות ב’ביטוח הלאומי’

חברת נתיב נדל”ן חוגגת 30 • ואיך אתם תרוויחו הטבות שלא יחזרו?

משעשע היה לשהות במסדרונות הכנסת בימים טרופים אלו. מצאתי שם יח”צנים ודוברים, שלוחשים במרץ על אוזנם של עיתונאים: זה מצדד בליצמן, זה בכהן, וזה בפרוש.

אלפי זוגות חרדיים המתחתנים בכל שנה נאנקים תחת הסבל הכרוך ברכישת דירה. הורים עוברים התקפי לב סביב הסאגה הזו. אבל מה שראו אל מול עיניהם המתדרכים היה הכסא המרופד והיוקרתי, כס שר השיכון – ועליו סימן שאלה ענק: ‘מי יישב עלי’?

בראשית, לא נטלה אגודת ישראל תיקי שר בממשלה. כך היה עשרות שנים. ההבנה שעמדה מאחורי ההתנזרות הזו הייתה: אנחנו לא יכולים לשבת בממשלה, שבהחלטותיה מתבצעים חילולי שבת, מצעדי גאווה ושאר מיני מרעין בישין.

לימים, הכל השתנה, לטובת שבתו של יענקל ליצמן על כס שר הבריאות. שר עם כל הטוב הזה. לא סגן, לא בכאילו. הכל, כמובן, בהוראת האדמו”ר מגור, ומאחר ומקובלנו לומר ש’נהרא נהרא ופשטיא’ איש לא העז לבקר את ההחלטה.

אלא שהיא לא החזיקה מעמד זמן רב ובצוק העיתים התהפכה, וחזרה והתהפכה, עד שהגענו עד הלום. עם כסא, שאויש למשך חודש בייבוא אישי מהמפלגה האחות ש”ס (היה זה איציק כהן שישב על הכסא, עד שנמאס לו לשבת בלי להזיז עפרון או בורג והוא שב לעשות לביתו. כלומר, למשרד האוצר).

אל תשאלו איזה מחול שדים פתחה הפרישה של כהן מהכסא. זה התחיל עם זעם ב’דגל התורה’ (“הם לא קשורים, שלא יתערבו בנעשה אצלנו בתוך אגודת ישראל”, אמרו  החסידיים. “רצנו כמפלגה אחת, מאוחדת, אנחנו קשורים גם קשורים”, השיבו הליטאים).

•

במסדרונות, הסיפור התחלק לשניים:

בחלק האחד עמדו המתדרכים מטעם ליצמן וטסלר (יו”ר הוועדה לפניות הציבור, לשעבר עוזר במשרד הבריאות של ליצמן, במאבק הנוכחי שילבו השניים זרועות כמו גם במאבק הקודם על זהות יו”ר הוועדה. שניהם היו נגד איכלר וניצחו, לצערה של חסידות בעלזא, שראתה בוועדה לפניות הציבור את תפקיד הבית שלה).

בחלק השני היו המתדרכים מטעם איכלר ופרוש – ששניהם טענו: תיק השיכון צריך להישאר בתוך אגודת ישראל, לא נסכים לייבוא של שמות כאלו ואחרים כמועמדים פוטנציאליים לאיוש הכסא הריק.

לרגע נדמה היה, שבתוך חדר ישיבות הסיעה יוכרע הסיפור. אבל כשיצא ח”כ מ’דגל’ מחדר ישיבות הסיעה ניסיתי להבין, האם עלה הנושא, והוא השיב: “בחדר הישיבות מדברים רק על דברים שאינם במחלוקת”. הוא אפילו לא חייך, אגב, כשאמר את זה.

צילום יוסי טיקוצ’ינסקי

ואז, יצא יעקב ליצמן.

“חבר הכנסת ליצמן, אני לא מבינה. תיק השיכון ניתן לגור, משכך, הוא בידיה. היא יכולה להציב על כסא השר חתול, שר מש”ס, להשאיר כסא ריק – למה החברים מתערבים בתיק שהוא תיק הבית שלה?”

הוא התקשה להבין (או עשה עצמו כלא מבין).

“היא מנסה להיות עורכת הדין של גור”, ניסה אחד מהעוזרים שנכחו במקום להסביר לו. אבל הוא המשיך להעמיד פנים של לא מבין.

“רק ביבי יקבע מי יהיה השר”, השיב לי.

עוד כמה שעות חלפו, והבשורה הגיעה. ליצמן ש-ר!

אז ברכות לשר הנבחר מחדש, תנחומים לשר בדימוס, שהפך לסגן בלבד – תודה על כל הודעות השמחה/אבל – רק תרשו לנו להעיר: לציבור החרדי יש בעיות קצת יותר מהותיות מגורל התפקידים של שניכם ושל כולכם. כדאי שתתחילו לעסוק בהם, ויפה שעה אחת קודם.

מאות אלפי ישראלים, גם מהציבור החרדי, יושבים בבית, אחרי שמטה לחמם נשבר ועולמם הכלכלי קרס עליהם. ובמה אתם עסוקים? שר, סגן שר – ומה שביניהם.
בעיקר, מה שביניהם.