סיפור על גדולתו של האדם הגדול הזה.
ר’ גדליה מוישה היה בסיביר. בתקופת שהותו בסיביר, באיזה שבת אחת קראו לו מהמפקדה ואמרו לו: ‘רוצים לשחרר אותך. אבל יש תהליך, פרוצדורה’. בארץ קוראים לזה בירוקרטיה, אני מקווה שאמרתי את זה נכון.
אמרו לו ‘אתה צריך רק לחתום את השם שלך ואתה משוחרר’.
‘מה פתאום, שאבעס היום, אני לא רוצה לחתום’, הוא קרא.
הוא היה אדם מבוגר כבר, לא רצה לחתום. מאחורה היה עוד יהודי מבוגר, שגם קראו לו כדי לשחרר אותו, אז היהודי הזה ראה שר’ גדליה מוישה לא רוצה לחתום, אז הוא גם לא רצה לחתום. אבל ר’ גדליה מוישה התערב ואמר, ‘תביאו לי את העט, אני חותם בשבילו’.
אמר: ‘בשבילו זה פיקוח נפש, עלי אני לא דואג, אני רוצה בשביל השאבעס להקריב את עצמי, בשביל השני יש פיקוח נפש’.
זו הייתה גדלות הנפש של ר’ גדליה מוישה.
תראו כמה אנשים הגיעו לכאן באמצע הלילה, לא אכפת להם מכלום, יאללה יאללה אין קורונה אין כלום, אחי. כאלו תפילות, בעזרת ה’.