באותו הרגע החזרתי את הכיפה לראשי, אחרי שנתיים ללא כיפה

בלילה שרצחו את רבין.

במוצ״ש הארור ההוא יצאתי לסרט עם חברה שלי בבית קולנוע בחיפה. הייתי מ״פ במגלן בחופשת שבת.

במהלך הסרט רצו שמועות ובסופו יצאנו ואמרו שרבין נרצח. טסנו חברתי ואני לבית הוריי שם ראינו אותם מול הטלוויזיה בהלם. כולנו בהלם. שתקנו.

רבין. מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות. רמטכ״ל ששת הימים, נרצח על ידי יהודי חובש כיפה.

מאותו הלילה החלה מתקפה אדירה כנגד הציונות הדתית. כל חובש כיפה הואשם ברצח. רוח הדברים היתה: חובשי הכיפות הסרוגות נמצאים בכל מקום. בתוכנו. והם סכנה למדינה.

באותה התקופה לא שמתי כיפה כבר שנתיים. הייתי מפק״צ ללא כיפה. סגן מפקד פלוגה, ואח״כ מפקד פלוגת הלוחמים במגלן – ללא כיפה. ידעתי שאשוב לשים כיפה. אבל דחיתי.

באותו הרגע שראיתי את הדמוניזציה שעשו לכלל חובשי הכיפות – וידעתי שיש לי כמעט 100 חיילים שמאד מעריכים אותי, החזרתי את הכיפה לראשי.

מה הלקחים שלי מרצח רבין?

1. לא מפעילים אלימות אף פעם. זהו קו אדום. גם בארוע נורא בעיניי של חלוקת ארץ ישראל—לא מרימים יד איש על אחיו.

2. לא משתיקים ציבורים. מאפשרים ביטוי לכולם.

3. לא מכפישים ציבור שלם בשל אשמת פרט. אם איש דתי אחד רצח—לא כל הדתיים רוצחים. אם איש שמאל אחד מסר סוד לאויב – לא כל השמאלנים בוגדים. אם חרדי אחד אינו עומד בצפירה ביום הזכרון-לא כל החרדים בזים לחללי צה״ל.

ובעיקר—מבינים שאם נרים יד זה על זה, אם נשנא זה את זה, אם נשניא אחד כנגד השני, נאבד את המדינה שלנו. נאבד את הכל.

אני נשבע שלא אתן לזה לקרות. אנחנו אחים.