סיפור התרומה המרגשת והנאצלת של ר’ מוישי סגל מלוד, שתרם כליה ליעל, אם לילדים שמעולם לא הכיר, כבר פורסם – והכה גלים.
תמיד בשמחה: יש טעמים חדשים שלא כדאי לכם להחמיץ
אביו של תורם הכליה, ר’ שייע סגל, מנהל הוצאת הספרים ‘קה”ת’ מכפר חב”ד, נצפה בסרטון ויראלי, כשהוא מעניק זוג פמוטים יוקרתי ליעל, שהתרגשה מאוד מהמחווה.
במהלך הדברים שנשא, בעלה שחר ניגש והעניק חיבוק אמיץ לר’ שייע.
בשיחה עם שחר, בעלה של יעל, הנמצא בסידורים אחרונים לפני שייצא יחד עם רעייתו מבית החולים תל השומר, לאחר שהתאוששה מהניתוח – הוא ספר ל-COL: “אמרתי למוישי: ‘הצלת לנו את החיים, פשוטו כמשמעו. כמו חייל שמציל חבר בשדה הקרב, ואפילו יותר מזה. אצלך זה היה במודע, לא משהו של אינסטינקט, אני עצמי לא יכול להסביר את זה'”, הוא אומר בהתרגשות.
שחר שיתף במה שעבר על משפחתו בתקופה האחרונה, לפני ההתרמה: “במשך שנתיים, יעל לא הסכימה בשום אופן לקבל טיפול דיאליזה. חמישה-שישה רופאים, כל אחד בנפרד, ניסו לשכנע וכלום לא עזר. עד שפעם אחת אמרו לה: את יכולה חלילה לעזוב את הדלת פה וזהו, ליפול, את ממש רגע לפני הסוף. היא סבלה מפוסט טראומה לאחר פטירת אבי ז”ל שנפטר מדום לב, לאחר טיפול שני בסך הכל במכונת דיאליזה. הוא היה בן 62”.
גם שחר עצמו, ניסה לתרום לה כליה, אך הוא לא נמצא כמתאים.
לאחר שנה שהיו רשומים להתרמה בארגון ‘מתנת חיים’ – נמצא התורם: ר’ מושי סגל, מלמד בתלמוד תורה חב”ד בלוד. משם ועד להשתלה ולשחרור היום, הדרך היתה קצרה.
כאן מגיע הסיפור עם הפמוטים.
שחר: “אשתי היתה כל כך נרגשת, אצלנו במשפחה יש מסורת. היא קיבלה על עצמה להדליק נרות בכל ערב שבת. אבא של מוישי, הרב שייע הנפלא, פתאום שלף לנו מתנה מרגשת: זוג פמוטים מדהים ויפה, לא היו לנו עוד מילים להודות. אז חיבקתי את הרב שייע היקר”.
וזה עוד לא נגמר.
באחד המפגשים לאחר ההשתלה, הציע שייע לשחר להניח תפילין. “האמת שיש לי תפילין מהבר מצווה, והחלטתי שאני מתחיל להניח תפילין בכל יום”.
מישהו שהיה נוכח בחדר, היה ‘סקפטי’ לעניין, אבל שחר היה נחוש.
חיבוק אמיץ. שחר ור’ שייע סגל, שהפתיע עם מתנה מיוחדת
כדי לסבר את האוזן על מה שעבר עליהם בתקופה האחרונה, מספר שחר אנקדוטה קטנה: “ביום שישי, אשתי יעל – לראשונה לאחר שנתיים – אכלה עגבנייה בארוחת הבוקר. ואני, כולי מרוגש קמתי ורצתי לחדר של מוישי: ‘תראה מה הולך פה, הצלת לה את החיים!’
“אם לא מוישי שלנו, היא לא היתה אוכלת כמעט כלום. למי שלא מכיר את מה שעובר על חולי דיאליזה, זה נראה כאילו כלום, לאכול רק דברים מאוד מסוימים, ולהזדקק לטיפולים קשים בדיאליזה. כמובן שכל הזמן חיזקתי אותה בכל התקופה הקשה שזה לא נורא, אבל בתוך תוכי ממש הרגשתי שאני נשרף”, הוא מתאר.
רגע לפני שהוא יוצא עם רעייתו בשעה טובה מתל נשומר, יש לו גם מסר לאור הקיטוב בעם שגבר לאחרונה: “אנחנו מגדלים שתי בנות תאומות, ואיכפת לי ממה שקורה במדינה הזאת. יש רדידות גדולה. מי גיבורי התרבות שלנו היום? מי שיש להם כסף? שחקנים? שחקניות? איפה הערכים? יש מחיצות שנובעות הרבה מבורות. יש כאלו שרואים כיפה וזקן ונרתעים. מאוד קל להיות סגור בסביבה ובחברה שלך. במהות אנחנו עם אחד, לא צריך לפחד!”
“מוישי ואשתו בלומה הם הגיבורים האמיתיים בסיפור הזה”, הוא מסכם נרגש.