הסיפור שסיפר המשפיע החסידי, הרה”צ רבי אלימלך בידרמן, בחודש האחרון אודות הלשנה למשטרה על חתונה שהתקיימה בניגוד להנחיות, הפסקת הצעות שידוכים למלשין, והמחילה של בני הזוג שחתונתו נהרסה, כמו גם הנס הגדול שהתרחש בתאונה – עורר הדים רבים, אך גרר גם פקפוק באמינות הסיפור, משום שפרטים שונים לא תאמו את המציאות.
תמיד בשמחה: יש טעמים חדשים שלא כדאי לכם להחמיץ
אמש (שני) חשף הסופר חיים ולדר, בתוכניתו ‘עצות מהחיים’ בתחנת הרדיו ‘קול חי’, את הסיפור האמיתי והמלא, וראיין את החתן והכלה, שמחלו לבחור שהלשין, וגולל פרטים חדשים.
החתן הוא דוד שינברג, בנו של ראש הישיבה הרב יונה שינברג, והכלה היא תמר רוזנפלד, בתו של הרב אלחנן רוזנפלד, ראש ישיבת וולוזין בקייב. החתונה התקיימה בכ”ו אדר.
•
ולדר סיפר את הסיפור שסופר לו על ידי אחד המקורבים לבני הזוג:
אני מתגורר בשכונה גדולה בירושלים והסיפור שאני הולך לספר, מטלטל מאוד. אני חוזר לחודש אדר תש”פ. שכנים שלנו בבניין עמדו לחתן את בנם השישי, במעמד מאות אנשים. מדובר במשפחה חשובה וידועה, האב ראש ישיבה הם אנשים טובים מכניסים אורחים. הם השתדכו עם בתו של הרב רוזנפלד ראש ישיבת וואלוז’ין בקייב, ומאז חזרתו לארץ מנהל מוסד לנערות חרדיות בשם ‘שירה חדשה’.
ההכנות לחתונה היו רבות, בימים הללו לא חשבו על צמצום חתונות. מדובר בזמן התפרצות נגיף הקורונה, העניינים החלו לזוז במהירות. כאשר כמה ימים לפני פורים הוגבלו החתונות ל-100 איש, הם היו בהלם. אז זה היה כמו אסון בלתי נתפס. ואם לא די, יצאו שמועות כי הממשלה הולכת להגביל את החתונות עוד יותר. היו כאלו שהאמינו והקדימו את החתונה, אבל היו הרבה אנשים שלא הצליחו לעכל את המספר, ולא הצליחו להעלות על דעתם שהמספר יצומצם עוד יותר. וביום חמישי ט’ אדר כבר הודיעו על צמצום המוזמנים לחמישים איש. עוד חתונות הוקדמו. אבל השכנים שלי לא היו מסוגלים לתפקד. הם קפאו על מקומם באימה.
במוצאי שבת, אור ליום י”ט אדר, הודיע ראש הממשלה כי החתונות יהיו מוגבלות ל-10 אנשים. החתונה של השכנים נקבעה ליום ראשון כ”ו אדר, זו הייתה גזירה שלא הייתה שום דרך לעמוד בה. לא 100 לא 50 אפילו לא 10. רק לאחר שאולמי גוטניק הודיעו להם כי לא יוכלו לערוך את החתונה. התארגנו כל השכנים לעזור להם לערוך את החתונה במתחם הישיבה בנוה יעקב. הובאה מעצבת שדאגה לחופה יפה, לשולחנות וכסאות, הוזמן קייטרינג, ונמצא אף מתווה לקיום החתונה על פי החוק.
כלומר, שני מתחמים לעשרה גברים וכמו כן לנשים. ועוד 20 תחת כיפת השמיים. אבי החתן ראש ישיבה החליט שהחתונה תיערך על פי לשון החוק. ואכן כך היה.
החופה התקיימה כסדרה. בסיום החופה הופיעה ניידת משטרה. לאחר ששוכנעו שהכול תוכנן כחוק, חזרו לעומת שבאו. ואז החלו הסעודה והריקודים, אנשים עשו הכול כדי לשמח את החתן ואת הכלה למרות המצב ובהתאם להנחיות. ושמחתם אולי הייתה אף יותר מחתונה רגילה.
•
מאחד החלונות מול הישיבה הביט מחלון ביתו בחור בן 23 שהחליט כשומר חוק, על דעת עצמו, להתקשר למשטרה ולצעוק: איך אתם מרשים לקיים חתונה נגד החוק?
ואכן, תוך דקות ספורות הגיעה ניידת והפעם השוטרים היו פחות אדיבים. הם הודיעו לנוכחים להתפזר, והם אכן התפזרו. בצעד חסר תקדים נלקחו החתן והכלה עם אבי החתן לאיזה חדר ונתנו לחתן וכלה לכל אחד מהם דו”ח על סך 5000 שקלים. רצו להוביל אותם לתחנת המשטרה, אך אבי החתן ביקש שיעצרו אותו ולא את החתן והכלה. השוטרים לקחו את הורי החתן ראש הישיבה ורעייתו.
חוקר ערבי קשוח הבהיר לאבי החתן כי הוא זכאי לקבל עורך דין. ראש הישיבה אמר לו, דבר ראשון אשמח להבין מה אני עושה פה בכלל, כשאתם הייתם במקום וראיתם שהכול נעשה על פי חוק. החוקר החל לצעוק ולהשפיל את ראש הישיבה. ראש הישיבה התעקש וביקש לדעת על איזה חוק הוא נעצר. רק ב-3 לפנות בוקר שוחררו הורי החתן, לא לפני שקיבלו קנס.
אין צורך להסביר איזה צער ועגמת נפש חוו החתן והכלה הוריהם, כאשר היום שאמור היה להיות השמח ביותר בחייהם הפך למפח נפש מול שוטרים אטומי לב.
כל תושבי השכונה כאבו את כאבם של בני המשפחה והחתן והכלה. כמובן שבבית הכנסת לאחר התפילה זו הייתה שיחת היום, והוטחו “ברכות” במי שהזמין את המשטרה והרס את החתונה. מה שהם לא ידעו שהבחור שעשה זאת עמד לידם, ולפתע הוא הבין מה הוא עולל.
הוא הבין לפתע כמה נזק הוא גרם ואיזה מחיר הוא עתיד לשלם.
בינתיים הוא שמר את הדבר בליבו.
•
לאחר חודשיים פונה אביו של הבחור ואומר לו, מאז שנכנסת לשידוכים היו לך הצעות אחת לשבוע שבועיים, כולם רצו אותך. בתקופה האחרונה אין שום דבר, אולי זה בגלל הקורונה, תהה האב. לאחר כמה דקות הוא מגיע אליו שוב ומראה לו את כמות המאורסים הגדולה בעיתון, ואומר לו משהו כאן לא בסדר. אנחנו חייבים ללכת לכותל להתפלל.
והבחור בלבו יודע היטב, למה אין לו הצעות, וזה עוד לפני שהציבור יודע מה הוא עולל.
כך המצב נמשך למעלה מחצי שנה עד ראש השנה, ללא הצעות. בסעודת ראש השנה דיבר אביו של הבחור על דרכי התשובה, וגם על כי יש דברים שאין להם מחילה. מבלי לדעת כי ידו של בנו במעל, אמר האב כי לדוגמא זה שהרס את החתונה אין לו מחילה.
כך אמר האב: “מי שעשה את זה אני לא מקנא בו, שמעתי שאחד הרבנים אמר שלא יהיה לו יום אחד של נחת כל ימי חייו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אמנם יש מצב של רשע וטוב לו. אבל מי שפוגע בבין אדם לחברו ועוד בפרט בחתן וכלה שדומים למלאכים התשלום שלו במזומן ובעולם הזה”.
פחד נפל על הבחור שמצבו הנפשי גם ככה היה מעורער, עד שהוריו קלטו שמשהו קרה לו. נכנסו לחדרו וניסו לדובב אותו והוא שתק, לאחר ניסיונות רבים פלט כי הדיכאון שלו קשור להרס החתונה. האב שחשב כי בנו כואב את כאבם של החתן והכלה, חיזק אותו וניחם אותו כי מי שגרם למעשה שלם ישלם, ואל לו לדאוג.
שקט השתרר ואז שמעו ההורים את המשפט הנורא יוצא מפי בנם אבא אמא: ‘האדם המקולל הזה – זה אני. אני זה שהתקשר למשטרה’.
ההורים היו המומים. לאחר כמה דקות של התאוששות, הבהיר לו אביו כי הוא חייב לנסות ולהשיג מחילה. כאשר הוא כלל לא בטוח שזו תתקבל.
•
ביום שישי, ערב שבת שובה, חזר ראש הישיבה, אבי החתן, לביתו, להכין שיעור לשבת שובה.
הטלפון צלצל.
הלו, נשמע קול מהוסס עשיתי טעות, אני זה שהתקשר למשטרה אין לי מנוחת הנפש, יש לי ייסורים רבים, בבקשה תמחלו. הבחור סיפר לראש הישיבה באיזו ישיבה הוא לומד, אחת הישיבות הטובות.
‘חשבתי שהמשטרה רק תפזר את ההתקהלות, לא חשבתי שזה יסתיים בצורה כל כך טראגית’. הבחור פרץ בבכי.
ראש הישיבה אמר לו כי הוא יהודי והוא צריך למחול, אבל יש כאן צער של חתן וכלה וכלל המוזמנים, והשפלה של ראש הישיבה, ומעל הכל חילול השם גדול.
הבחור התחנן על נפשו. הרב אמר לו: עליך להתקשר לחתן ולכלה ולבקש את מחילתם.
הבחור ביקש רק מראש הישיבה שיכין את החתן והכלה לבקשת המחילה על מנת שאלו לא יטרקו לו את הטלפון בפניו.
בשלב זה ראש הישיבה סיפר לרעייתו את החדשה המרעישה, ושניהם התקשרו לחתן והכלה וביקשו מהם, פשוט להקשיב לבחור.
ראש הישיבה התקשר להרב שולמן מארצות הברית שאמר לו כי על הבחור לחזור בתשובה לא רק על המעשה, אלא גם על הגורם למעשה, ועליו לקבל על עצמו ללמוד מוסר כל יום.
•
כעבור כמה שעות הכלה מתקשרת בוכייה ואומרת לחמיה, ראש הישיבה: אני לא מסוגלת לסלוח. עוד לא התאוששנו מהכאב.
ראש הישיבה אמר לה: ראי, מהטלפון הזה שיניתי את השיעור שרציתי לומר לשבת שובה. הנושא החדש הוא מחילה, מחילה היא לא כספומט. הוא ציטט את ה’מסילת ישרים’ שאומר על הכתוב “כל המרחם הבריות מרחמים עליו מן השמיים” – הקדוש ברוך עושה מידה כנגד מידה, מי שמרחם ועושה חסד עם הבריות גם ירחמו עליו, הדין נכנע לרחמים, אמר ראש הישיבה לכלתו.
ואז הוסיף וסיפר: בסלבודקא לפני המלחמה היה בחור שהשתדך עם בתו של הגביר, והיה בחור שהרס לו. לאחר מכן הוא ביקש את סליחתו והוא סלח לו. הסבא מסלבודקא לקח את ידיו, הניחם על ראשו ואמר לו: תברך אותי.
זה אמנם קשה, אבל אם תצליחו להתגבר ולמחול גם תתברכו וגם תוכלו לברך אחרים.
במוצאי שבת שובה קבל ראש הישיבה טלפון מהבחור כשהוא בוכה ואומר: אני לא מאמין איזה מידות יש להם, הם מחלו לי על הרס החתונה. אני מבטיח שאלמד מוסר כל יום.
•
במוצאי יום כיפור הכלה נסעה להוריה בכפר חסידים.
בעת שהייתה בדרכה מירושלים לכפר חסידים, על כביש 6, בגלל פקקים ה’וויז’ הפנה אותה מכביש 6 לכביש עוקף.
לפני צומת חביבה הנסיעה ארעה תאונה קשה. שלושה רכבים התנגשו זה בזה, רכב אחד גם עלה באש, והאש התפשטה לכיוון הרכב בו שהתה הכלה. היא חולצה ופונתה לבית חולים. בעלה המודאג לא ידעה היכן היא. לפתע קבל טלפון: רעייתך הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה, תבוא מהר לביתה החולים, הוא היה בלחץ משתי סיבות: שלומה של אשתו, ושלום העובר.
השמועה התפשטה, כולם אמרו תהילים, יום שלם היא הייתה בבדיקות. וביום רביעי בבוקר מקבלים ההורים טלפון: אנחנו יוצאים מבית החולים בלי שריטה אחת.
קשה לתאר את הבכי וההתרגשות שאחזו בכולם, לא היה צריך לדבר על הקשר בין המחילה לבין ההצלה המופלאה, זה היה רשום על הקיר באותיות של אש”.
•
בשלב זה העלה ולדר את החתן לשידור: “ערב טוב לחתן, דוד”. הכלה תמר הייתה גם היא על הקו.
קודם כל אתם כבר נשואים קצת יותר מחצי שנה, הסיפור הזה מרגש מאד, למעשה יומיים אני עוסק רק בו, דיברתי גם עם אביך, ראש הישיבה ארוכות, והיו לי דמעות ברגעים האלו שהוא סיפר לי איך שיצאתם מבית החולים ללא שריטה.
אני רוצה לשאול קודם כל איך מרגיש חתן שהרסו לו את החתונה, שאל ולדר.
“בהתחלה נכנסתי למצב של רובוט, לא חלמתי מעולם שככה תראה החתונה שלי. החזרת אותי אחורה לכל הסיטואציה, לא הבנתי למה הגיעו כל השוטרים הייתי בטוח שהכול חוקי והכל בסדר. לאחר שהבנתי שהם לא הולכים לוותר, אמרתי לעצמי שאני אהיה עם הכלה אשתי ונתפלל שהכול יהיה בסדר, אני זוכר שעמדה שם בצד חיילת וראו עליה כי היא ממש לא הרגישה נעים מהסיטואציה שהיא עומדת על חתן וכלה, שכל חטאם שהם רצו להתחתן ולהקים בית בישראל.
הרגעתי אותה, אל תדאגי הכול יהיה בסדר. ראית על אנשי החוק את חוסר הנעימות שלהם.
האם התגברתם על זה?
“נגיד שזה לא קל”.
ולדר: ואז מגיע הקטע של המחילה, אתם ידעתם שזו הלשנה. מה אתה אומר לעצמך בשנייה שהבחור התקשר.
“קפאתי למשך שעות, לא הוצאתי מילה מהפה, השאלה הראשונה היא למה. הוא מאד התנצל, הרגיש מאד רע עם מה שהוא עשה. הוא התקשר כשהיינו מאד מוכנים, התחזקנו אני ואשתי כל השבת, הבנו שהוא בסך הכל היה המקל, והקדוש ברוך הוא זה שעשה את זה. אני חייב לזקוף את זה שצלחנו למחול, לזכות אבא שלי ואשתי שחידדו לי עניין האמונה שהכול מאיתו יתברך וזו גזירה מהקדוש ברוך הוא – ואם לא נמשיך הלאה מה זה יעזור”.
גם אבי הכלה, הרב אלחנן רוזנפלד שוחח עם חיים ולדר בשידור: “נאלצנו להקדים את החתונה. וגם במהלך החתונה השוטרים בהתחלה החמיאו לנו ‘חרדים ששומרים על ההנחיות’. ואכן ההורים של אשתי לא היו בחתונה, אחים ואחיות שלנו לא השתתפו בחתונה, הרוב המוחלט, סתם התגודדו שם כל מיני חבר’ה סביב השוטרים והתלהמו, והשוטרים רצו להראות שהם חזקים יותר.
“מדובר בחוויה מאד קשה. מה שיותר הפתיע אותי אלו כוחות הנפש. כשאנחנו קבלנו את הטלפון בסמיכות ליום כיפור נדהמנו משלוש נקודות. ראשית איך טלפון אחד החזיר אותנו חצי שנה אחורה, החוויה שהתפספסה, כל התחושות הקשות בחתונה. שתבין, בשבע ברכות בסוף החתונה, ההורים כבר לא היו, החתן והכלה אספו עשרה אנשים ברחוב שיגידו ברכות. לא היו אנשים. פתאום הכול צף אחורה.
“שנית, אני באופן אישי לא ידעתי שיש על מי לכעוס, הטלפון מעניק לך את היכולת לתעל את הכעס לאדם מסויים, וכן מצד אחד הרגשתי את הכעס ומצד אחר את המחילה, אם לא כעסתי עליו עד היום למה שאתחיל עכשיו, אמרתי לעצמי. בוודאי ובוודאי אנחנו מוחלים לבן אדם.
“דבר נוסף, ואמרתי את זה לתלמידות שלנו, ראו איך בנאדם בטלפון אחד שהוא עשה בהחלטה רגעית, מכמה אנשים הוא צריך לבקש סליחה, זה לא רק מהחתן כלה והמחותנים, הוא צריך לבקש מכל ילד וילד שלי. לדוגמא אין לנו תמונה משפחתית מהחתונה. באו החתן והכלה, רצו להכין לנו תמונה, אין לנו אף תמונה כזו.
ולדר הזמין את המאזינים להשתתף במתנת חתונה לזוג- לכיסוי הדו”חות בסך עשרת אלפים שקלים, ואם ייכנס יותר, הם יקבלו זאת כמתנת חתונה.