עiשים שiק בחתונת בתו של צוריאל קריספל • גלריה

את החופה סידר הראשל”צ הגאון רבי יצחק יוסף. אה, בעצם אתם לא יודעים במה מדובר. נתחיל מהתחלה.

אמש התקיימה חתונת בתו של צוריאל קריספל באולמי בית ישראל בירושלים. צוריאל, המשמש כסגן ראש עיריית אלעד, אירס את בתו עם בחור ירושלמי והחתונה נערכה בירושלים. את החופה ערך, כבר כתבתי, הרב יצחק יוסף. עם סיום החופה וכניסת הזוג לחדר הייחוד, החלו להגיע האורחים.

אגב גם הראשל”צ וגם הגר”ש כהן היו אמורים להשתתף בכנס בני תורה של הספרדים בבית הכנסת ‘יזדים’ בשכונת הבוכרים, וויתרו על כך לטובת השתתפות בחתונה.

חכם שלום כהן, “המרן”, הגיע אף הוא לשמח את האב, וישב שעה ארוכה בהמתנה לחתן שיצא מחדר הייחוד. הוא סירב לכל הצעה לזרז את החתן והכלה, שיצאו בכדי שיוכל ללכת.

בצאת החתן והכלה מחדר היחוד, ניגש הגר”ש לחתן והחלו בריקוד לצלילי השיר ‘מראה כהן’. מיד בסיום השיר עזב הגר”ש כהן את האולם, כשאבי הכלה מלווה אותו עד לרכבו.

דקות לאחר מכן, באיחור אופנתי, הגיע ראש העיר אלעד, שרוליק פרוש, שמיד השתלב במעגלי הרוקדים, דקות ארוכות לאחר שנואש מלמצוא את סגנו בין השולחנות.

גם קבוצות דיונים ואנשים שבדרך כלל מכירים רק מעבר למסך הגיעו לשמוח בחתונה. בניהם הכתב של חרדים10, אלי שוורץ.

“זה אחד הוויסקי הטובים”, אמר צוריאל, תוך שהוא פותח את הבקבוק מאריזתו. לא טעמתי, אבל אני יכול לומר לכם שבסבב תמונות שערכתי חמש דקות לאחר מכן, הבקבוק ניצב ריק על השולחן.

“אני לא נוהג אבל תביא יין שנטעם”, אמר ראש העיר לסגנו, כשהאחרון שלף מאי שם בקבוק 412 ופינק.

כאילו שלא נסעו ביחד, כאילו שמעולם לא נפגשו, בדיוק באירוע מצא לו זמן ללחוש סודות על אוזן אחד מחברי המועצה.

לחיים לחיים, תמונה אחת שתים, שלוש, וראש העיר בכלל לא מרוכז בתמונה. אני מתייאש, מאחל לכולם בלב שלי, אושר שמחה וחיים ארוכים.

וכאן נכנס לתמונה אחד שכבר שתה וטעם. ביחד עם ראש העיר וחבר המועצה  חיים כץ מרימים כוסית לחיים, כי איך אפשר בלי זה.

הרב סילברמן, מנהל בית חב”ד בעיר, מגיע ומכובד מיד בוודקה נקיה וצלולה. אמרה של הרבי נאמרת מעל שולחן הכבוד, ומעמד הלחיים מסתיים לו בעוד כוס מלאה. לחיים לחיים.

זוכרים את הויסקי המשובח? איתי גדסי עורך אתר ‘כל הזמן’ ביקש לטעום מהויסקי, ביצע טעימה, הביע את דעתו בפרצוף חמוץ, וביקש לשתות לאחר מכן מיץ תפוזים.

למעלה , למעלה, כך זמזמם מישהו לידי בזמן שהבטתי לעבר שולחן הכבוד, ואז ראיתי את האורח שהגיע ללחוץ את ידי האב המאושר והפרשי הגבהים מנעו ממנו את הלחיצה. המוח היהודי פתר את הבעיה. גם אני הצטרפתי לשירה תוך כדי תמונה: למעלה למעלה.

לאחר שסיים את הויסקי וקינח במיץ תפוזים, ניגש איתי גדסי לשוחח עם חבר המועצה חיים כץ, ששאל אותו: “היכן אתה, לא רואים אותך?” גדסי ענה: “אין לי אישור כניסה לעיר”. וראש העיר מיהר להתערב: “זה עיר של כולם, מותר לכולם להיכנס, גם אתה גדסי”. איתי ביקש את אישור הכניסה בכתב. שרוליק הבטיח שזה ישלח. אנחנו נעקוב.

הצלם באירוע היה קובי שירה. הצלם לעולם לא מצטלם, אבל בדיוק כשחלף מאחור בקשתי לצלם אותו. “זהו, סיימת?” שאל אחרי אלפית שניה שנעצר וכבר החל ללכת. מקווה שתראו כמה הוא מסור לעבודה ולא מוכן לבזבז זמן. אפילו לא על תמונה. ומי בכלל חשב על סלפי עם קובי שירה.

הרב ישראל גליס הגיע ביחד עם ארי גלהר. הרב גליס כולו שופע סיפורי ירושלים, וארי גלהר מקשיב, בידיעה שכל חצי סיפור ‘גליסאי’ מהווה חומר לכתבה ענק במוסף חג של עיתון. גם הם קיבלו מטעמי אלכוהול שעל השולחן – ונפנו לדרכם.

זמן המתנה מוגבל היום בחוק לשלוש דקות, אבל כנראה שצלם הוידאו לא שמע על כך. וכך, החתן המתין ארוכות, הרבה מעבר, כדי שיצלמו אותו בוצע את החלות. שיהיה בתאבון.

לא ידעתי מי רצה יותר להצטלם עם מי: ישי כהן, כתב ככר השבת, או הרב ישראל גליס. תכלס שניהם נראו חברים טובים, והחיוך היה מאושר. אז צלמתי.

דע מה למעלה ממך, עין רואה. וכך, בתמונה מרחוק הצטרף עוד קורא נאמן למאקו, להתעדכן מתי הפסקת האש כבר לא בתוקף. ואם לא זיהתם, אז מדובר באמן השירה החסידית/רוקיסטית, יוסי ברגר.

דוד הכלה עלה לשיר. השירה מזרחית, הכפיים בקהל מבשרים על שביעות רצון, וכך זה נמשך ונמשך.

צלם ככר השבת, שלומי כהן, מגיע. יין 412 נימזג לכוסות, שילוב וחיבוק ידיים, ולחיים.

אפרימי (מימין) הגיע. לא, אתם לא מכירים אותו. גם באלעד בקושי מכירים אותו, ומי זוכר בכלל שהיה פעם חבר במועצה. אבל לידו, משמאל,שמעון מועלם, איש שעושה את עבודותו בעיקר בשתיקתו. וכך מועלם מפנה לפתע מבט למצלמה, שאילולא אפרימי לא היה מנסה לחמוק ממנה, מועלם מעולם לא היה שם לב אליה.

“אתה לא יודע מי זה?” נשאלתי כשצלמתי. אני לא יודע , אבל בטח אחרי שהכתבה תעלה לאוויר, יהיה מי שיספר לנו מי האיש ועד כמה הוא מיוחד.

“ועכשיו יעלה לשיר על הבמה החזן העולמי דובל’ה הלר”. כך הכריז אבי הכלה. אך הקריאה היתה כקול קורא במדבר. דובל’ה עוד לא הגיע.

מי שכן הגיע וחטף על כך שאיחר ולא היה בחופה כהבטחתו, הוא מנהל מערך הכשרות בבד”ץ בית יוסף, שמעון סויסה, ובנו של המרא דאתרא, איציק מלכה. “זה לא בסדר שאיחרתם”, אמר להם צוריאל.

ואז דובלה הלר הגיע. על הבמה הדודים של הכלה, שרים במזרחית. כדי לא לאבד זמן יקר עולה לבמה דובל’ה ומתחיל לשיר. המוזיקה הכל כך שונה ממה שהיתה עד אותו רגע, גורמת לזמרי הפיוטים הספרדים לרדת אט-אט מהבמה. חבל, דואט מזרחי חסידי יכל להיות להיט. הפסדנו.

יוסי ברגר שמע חזנות חסידית, וקם לתעד. המצב מעניין, זה גם מצטלם טוב, והוא בכלל כעת כבר מעודכן שמחר בשמונה בבוקר תסתיים הפסקת האש.

אני מרגיש את הצילום בעורף בעוד אני עסוק בלצלם את המתרחש על הבמה. אני מסובב מהר את המצלמה, ומספיק לצלם לפני שיסתירו לי: תומר כהן, יו”ר ועד העובדים באלעד, הצליח לצלם אותי, ולשלוח. אבל גם לי יש תמונה שלו.

תודה רבה, נשיקות חיבוקים, וזה אחרי שסיים דובלה הלר את קטעי החזנות על הבמה. דקות לאחר מכן התזמורת כבר פצחה בגרסא משלה ללהיט קיץ 2014 “תקוף תעשה זעזועים”.

עורך מדור פיסטוקים בעיתון יום ליום הגיע גם הוא לאירוע. “אל תפרסם את התמונה שאני אוכל”, ביקש. אז לא פרסמתי. “אל תכתוב כל מה שאני אומר לך”, המשיך. אז לא כתבתי הכל. “טוב, תצלם אותי עם הרב אמיר קריספל”. צלמתי. ואז לקחו את בקבוק הויסקי 21, והרב אמיר איחל לאפרים גלעד שפע ברכה והצלחה, בכל מה שיבקש.

מממש לקראת סיום הגיע צביקה כהן, גם הוא ראש עיר באלעד לשעבר וכיום סגן ראש העיר בירושלים. תמונה משותפת, הרמת כוסית, ואני כבר מיהרתי הלכתי לחפש צ’ולנט חם לחבר שחיכה בכיליון עיניים.