ושוב אתכם: השבוע הגיע לקיצו מבצע צוק איתן או לפחות כך נראה בשעת כתיבת שורות אלו (ולמודי הפתעות אנחנו).
והנה מספר תובנות שרק חזרה לשגרה ממילואים של 29 יום יכולים לחדד:
1. לא משנה שבמלחמה המילואימניק המצוי ישן בשלווה תוך כדי קולות נפץ עזים של הפגזות ארטילריה, תוך 24 שעות בבית הוא יתלונן על השכן שגרר כיסא לרגע ב-23:30.
2. המשפט אם אין לחם תוכלו עוגות, מעולם לא היה נכון יותר מאשר לחיילים בשטח.
3. כל המתקשרים שנענו על ידך “אני במילואים, נטפל בכך שנסיים כאן” והביעו הבנה להמתין בסבלנות, מצפים שהבעיות שלהם יפתרו על ידך 5 דקות מסיום המבצע.
4. 5 דקות הוא בדיוק הזמן שלקח ליתד נאמן לחזור למלחמתו בצה”ל, והנה לכם חזרה לשגרה.
5. כל עם ישראל גנרלים ובעיקר אלו שמעולם לא שרתו בצבא.
6. אם פעילות בקבוצת וואט-אפ הייתה מוכרת כשרות בצה”ל, החרדים היו במקום הראשון בהתנדבות לשרות.
סוגרים מבצע: כמה נושאים שיזכרו מהמלחמה הזאת
חבילות מהעורף – מכל המינים והגדלים, חלקן נדיבות עד מאוד, וחלקן עם שילובים די הזויים כמו שלווה חטיף קוקוס, וסכין גילוח. או למשל חבילת ביגוד שכללה פריט במידה M פריט במידה L וגרביים במידה 46, מה שגרם לי לתהות איך הם מדמיינים את החייל הממוצע.
הפסקת אש הומניטארית – התרחשה אחת לחמש דקות בערך, וברוב המקרים היא הייתה חד צדדית, ומאחר ועל העולם זה לא עשה רושם לעיתים לא היה מובן למה אנו בכלל טורחים. מצד שני, המשפט ישראל הפרה את הפסקת האש החד צדדית מעולם לא היה נכון יותר.
שטחים פתוחים – בעצם קיבלו כמעט את כל הטילים וזאת אולי הסיבה שאין בבני ברק שטחים פתוחים.
כל האופציות על השולחן – השולחן אגב נמצא באפסנאות, הדלת נעולה והמפתח נמצא אצל הג’ינג’י שאיש אינו יודע היכן הוא כרגע.
מנהור – לא מנהרות תופת, לא פעולת טרור, לא פצצת זמן מתקתקת, בואו נקרא לזה בשם חמוד ולא מאיים וכולם יירגעו ויחזרו לשגרה. קוראים לזה מזעור.
מדברים מהשטח
כמו רבים אחרים גם עבדכם הנאמן גויס בצו 8 עם פרוס הצוק האיתן עלינו ועל כל המדינה בכלל.
וכמי ששהה באזור שנקרא עוטף עזה, יכולתי להבין מה עובר על דרי הישובים הסמוכים כבר תקופה ארוכה. תשכחו למשל מ-30 שניות להיכנס למרחב מוגן, או הפינוק הענק של 60+ באזור המרכז. כאן זה יותר בכיוון 5-6 שניות שלא משאירות זמן תגובה ארוך מידי. אתה פשוט לומד להעיף מבט ולדעת בכל זמן נתון היכן קיר הבטון הקרוב.
ובכלל, 5 שניות אומרות שאם אינך ישן במרחב מוגן (ורוב החיילים ממש לא) אל תטרח בכלל לקום שיש אזעקה, פשוט תישאר לשכב.
עכשיו תחשבו על דרי האזור זקנים נשים וילדים שחיים כך בשגרת חיים.
בהזדמנות זאת אבקש את סליחת הקוראים והעורך על הטורים שלא נכתבו עקב צוק העיתים. ועל אלו שכן נכתבו אך נגנזו על ידי.
קרה לא פעם (אחרי טלפון מהעורך) שהתחלתי לכתוב ובאמצע נקראתי למילוי תפקידי, וכשהסתיימה המשימה, ניסיתי לחזור לכתיבה, אך מבט אחד מהיר גילה כי מה שכתבתי קודם נראה פתאום חסר ערך ולא מתאים למצב ולתקופה.
פתאום הכול מקבל פרופורציה שונה, ויש נקודת מבט אחרת על החיים.
זה מה שקורה כשאתה עוסק בזיהוי חללים.