מפתה להיות ‘נחמדים’. לא לנסות לתקן עוולות. אך מה נדרש מאיתנו?

הרב מנחם ברוד
|
ה' חשון התשפ"א / 23.10.2020 12:47
הדברים נכונים לכל אחד ואחת מאיתנו. מפתה מאוד להיות ‘נחמדים’. לא להעיר. לא לנסות לתקן עוולות. לא לנקוט יוזמה מול גורמים אדישים או דורסניים • אבל האמת היא שהפקרנו את הזירה. בחרנו בנחמדות במקום באחריות

אדם שהכול אוהבים אותו, שאין לו שונאים, שאיש אינו יכול לומר עליו מילה רעה – זה לכאורה אידיאל נכסף. כל אחד היה מייחל להיות במעמד כזה, לא-כן?

ואולם חז”ל קובעים בתלמוד (כתובות קה,ב) קביעה מפתיעה: “תלמיד-חכם שבני עירו אוהבים אותו, אין זה משום שהוא משובח כל-כך, אלא מפני שאין הוא מוכיח אותם בענייני שמיים”.

גם דמותו של נח נרשמת בתודעה של עם ישראל בדרך מורכבת.

אכן, הוא היה צדיק תמים, היחיד שניצל (עם בני משפחתו) מהמבול, ואולם הוא גם ‘נדרש לגנאי’, על שלא פעל להציל את בני דורו. הוא מייצג את טיפוס ה’צדיק בפרווה’ – בחוץ שורר כפור, בני-אדם קופאים, ואילו הוא עטוף בפרוותו וחם ונעים לו.

משה מול נח

כנגד זה, הדמות שהיהדות מעמידה לנגד עינינו היא זו של משה רבנו. אחרי חטא העגל הציע לו הקב”ה להקים ממנו עם חדש ולהשמיד את העם החוטא, אך הוא לא הסכים, ועד שאמר לקב”ה שאם יעשה כן – שימחק את שמו מהתורה.

ועם כל אהבתו הגדולה לעמו, משה לא שאף להיות אהוב. כשצריך, ידע להעניש. כשראה לנכון, השמיע דברי תוכחה קשים. האחריות שחש לכל אחד ואחד מבני העם לא אִפשרה לו להתעטף ב’פרוותו’, אלא הוא יצא לרחוב הקר והתמודד עם אתגריו.

ואכן, הוא קנה לו שונאים.

התורה מספרת שוב ושוב על המחלוקות נגדו ועל התלונות של בני העם כלפיו. כי מעורבות ואכפתיות ודאגה אמיתית לזולת מחייבות נקיטת צעדים שאינם תמיד נעימים ונחמדים, ובדרך הטבע הם מעוררים לפעמים התנגדות.

גם בחינוך, ההורה הטוב איננו הנחמד דווקא. להפך, הורים שמנסים כל הזמן לרַצות את ילדיהם, יגַדלו ילדים חסרי גבולות, שאינם יודעים לדחות סיפוקים ושלא חונכו למשמעת עצמית. הורה טוב מציב גבולות, תובע, מוכיח, ממריץ ומדרבן. לא תמיד הילד אוהב את זה, אבל ברבות השנים ילמד להעריך את החינוך הטוב שקיבל.

הדברים נכונים לכל אחד ואחת מאיתנו. מפתה מאוד להיות ‘נחמדים’. לא להעיר. לא לנסות לתקן עוולות. לא לנקוט יוזמה מול גורמים אדישים או דורסניים. לא לנהוג באכפתיות. כן, יאהבו אותנו. לאיש לא תהיה מילה רעה לומר עלינו. אבל האמת היא שהפקרנו את הזירה. בחרנו בנחמדות במקום באחריות.

נכונות לשלם מחיר

ברור שלא תמיד צריך להעיר לזולת ולהשמיע דברי תוכחה. חז”ל קבעו כי “כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע”. גם צריך לבחור הזדמנות מתאימה. לומר את הדברים בנועם וברגישות. לברור את המילים הנכונות. לדבר מתוך אהבה, ולעטוף את דברי התוכחה במחמאות.

ועם זה, נדרשת מאיתנו אכפתיות ואף נכונות להילחם על האמת שלנו.

העולם התקדם ונעשה טוב יותר בזכות אישים שלא ביקשו להיות אהובים ונחמדים, אלא שאפו לתקן את החברה והיו נכונים לשלם מחיר למען הדברים הנכונים.