אבי ברקוביץ’, העוזר לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ ושליח מיוחד למשא ומתן בינלאומי, שוחח היום (חמישי) עם יו”ר פורום קהלת משה קופל ב’כנס אברהם’ של ‘ישראל היום’, פורום קהלת ופורום שילה.
על תוכנית השלום אמר השליח למו”מ כי הצוות קיבל הוראה מהנשיא טראמפ ב-2017 להכין תוכנית שבאמת תפתור את הסכסוך.
הוא סיפר כי כאשר ג’ארד קושנר הגיע בפועל לאזור, הוא קיבל מסר ממנהיגים זרים בכל האזור שנמאס להם מהסכסוך, והם היו רוצים לראות הצעה מציאותית – ושאם יראו כזו, הם יהיו פתוחים לאפשרות של נורמליזציה. “אני חושב שג’ארד הצליח להציג תרחיש שבו הפלשתינים מקבלים הזדמנות מציאותית”.
השליח סיפר כי מאז דצמבר 2017, עם ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות, הפלשתינים “החליטו לנתק כל קשר ואני האיש שאחראי איתם. זה מצב די מסובך. חוסר היכולת או הרצון לדבר נתפסו על ידי רבים מהשותפים באזור כדרך לא ראויה לנהל שיח. אם אתה חולק על מישהו, הדרך הטובה ביותר להבהיר את זה היא לדבר ורבים משותפינו באזור הסכימו”.
מכאן, ברקוביץ’ ציין, כי ארצות הברית הצליחה להראות שישראל מוכנה לעשות שלום.
השליח שיבח את הנשיא טראמפ בכך שעמד מאחורי ישראל והוכיח זאת בכמה צעדים, כמו ההכרה ברמת הגולן – דבר זה הראה, לדבריו, שיש כאן בן ברית אמיתי שעומד מאחורי המילה שלו.
הוא גילה כי אותה התנהלות אפיינה את המגעים עם איחוד האמירויות: “נוסף לעזיבת ההסכם עם איראן, היו דברים רבים שלא הובאו לידיעת הציבור, דרכים שבהן תקשרנו איתם כדי להראות להם שכוונותינו טובות. רבים אמרו שהתקיימו דיונים מתחת לשולחן. מניסיוני האישי, זה לא היה המצב. הצדדים אומנם הכירו זה את זה, אבל לא שררה ביניהם אותה מידה של נינוחות”.
בנוגע לשאלות בדבר הקשר שבין הסכמי אברהם לחזון השלום של הנשיא טראמפ, כמו גם שאלת הריבונות, אמר ברקוביץ’ כי הממשל מאמין כי זו הדרך המציאותית לפתור את הסכסוך: “הרעיון של החלת החוק הישראלי על שטחים ביו”ש, הוא לא משהו שאנחנו חולקים עליו מהותית. זה לא משהו שהיינו תומכים בו מהותית. אבל התברר שכדי לנצל את המומנטום, צריך היה להשעות מרכיב אחד בתוכנית השלום. זה לא אומר שבעתיד הנראה לעין הוא לא יוכל לחזור. אנחנו עדיין תומכים בעמדה הזאת. השלום הוא התוכנית של ממשל טראמפ, הוא משהו שתמיד נעמוד מאחוריו ואני מקווה בכל לבי שנזכה בהזדמנות לעמוד מאחוריו בארבע השנים הבאות ולפעול למימושו”.
ברקוביץ התייחס לסכנה של ממשל שונה בעל השקפות שונות לגבי ישראל ואיראן והמזרח התיכון בכלל, מבחינת האופן שבן יתממש החזון, מבחינת ההצלחה של הסכמי אברהם בעתיד: “הערכתי את העובדה שמחנה ביידן פרסם הצהרה חיובית של תמיכה בהסכמי אברהם, כי זה בעצם הראה שיש להם תמיכה דו-מפלגתית בארצות הברית, שהיא דבר הכרחי. ואני מקווה שמדינות נוספות יצטרפו, אם נהיה כאן ואם לא. אין בי תחושת בעלות, שאנחנו חייבים להיות אלה שעושים שלום”.
לגבי ההסכם עם איראן, הביע ברקוביץ’ את חששו כי ממשל של ביידן יחתור למעין אסטרטגיה של פיוס עם הרפובליקה האסלאמית, מה שיבודד את השותפות שלה במזרח התיכון ויפגע בניצול ההזדמנויות כמו הסכמי אברהם.
לשאלה אילו מדינות יכולות להיות הבאות בתור – אמר ברקוביץ: “אנחנו במשא ומתן עם עוד כמה מדינות כרגע. זמן הוא מן הסתם מרכיב רלוונטי בעסקאות האלה, והיופי של עסקת האמירויות, מה שסייע כה רבות להבשלתו הוא העובדה שאף אחד לא ידע עליו, מלבד מקבוצה מובחרת מאוד של אנשים שעבדו עם ג’ארד וכך גם בצד הישראלי ובאיחוד האמירויות.
“גורם ההפתעה לא היה רק משום שזה אפשר לנו למסגר העסקה כפי שהיא במציאות, זה אפשר לצדדים לדבר בחופשיות ביניהם. מובן שראיתי את הידיעות בחדשות על סודאן, ערב הסעודית, מרוקו, עומאן ומדינות נוספות. אבל אני מעדיף לתת למדינות שאולי אנחנו מדברים איתן את הפרטיות באמת לנהל את השיחות החופשיות האלה, ללא חשש שהדברים יודלפו באופן שעלול להזיק לעסקאות”.
ברקוביץ’, תלמיד ישיבת ‘קול תורה’ בירושלים בעבר, חשף בין היתר כיצד נוצר הקשר בינו לבין קושנר: “פגשתי את ג’ארד קושנר בפסח באריזונה ב-2011 במשחק כדורסל. באותה עת לא ידעתי מי הוא, אבל התחלנו לדבר וניצחנו כמה משחקים ביחד.
“לאחר מכן הוא הציע לי לבוא לעבוד אצלו בקבוצת קושנר וההמשך היסטוריה. בנוגע לצוות המזרח התיכון, התחלתי לעבוד בו אחרי שעבדתי בקמפיין (הבחירות לנשיאות). הצטרפתי לבית הלבן כעוזרו של ג’ארד קושנר, ובסופו של דבר החלפתי את ג’ייסון גרינבלאט בתפקיד השליח המיוחד כשהוא עזב”.