השרה לקידום קהילתי אורלי לוי-אבקסיס הפכה, מאז שייכה את עצמה למחנה הימין אחרי הבחירות, למוקד התקפות והשמצות בלתי פוסקות מצד בוחרי שמאל, שהתאכזבו מהתנהלותה.
הם קראו לה “בוגדת”, “גנבת קולות”, והשמיצו ללא הרף אותה ואת התיק הממשלתי שבו היא מחזיקה.
עכשיו, בראיון מיוחד למתי טוכפלד ב’ישראל היום’, היא מספרת את גרסתה.
לא היא שגנבה את המנדטים שקיבלה והעבירה אותם מהשמאל לימין, היא אומרת, אלא בדיוק להפך. “אחרי הבחירות הראשונות שבהן גשר לא עברה את אחוז החסימה, רציתי לפרוש. אבל עמיר פרץ לא ויתר והתחיל ממש לרדוף אחריי. היה מגיע אלי לפעמים באחת בלילה הביתה, שולח אלי שליחים, ואפילו לנופש המשפחתי בשדה נחמיה בצפון הרחוק הגיע וניסה לשכנע אותי לרוץ יחד. כך קרה החיבור עם מפלגת העבודה”.
לדבריה, “סיכמנו שגשר היא מפלגה עצמאית לכל דבר. שאנחנו לא מדברים על הנושאים המדיניים אלא רק החברתיים. הכל ממוסמך כך שאין מקום לפרשנות”.
לוי-אבקסיס אומרת: “החיבור עם מרצ לא היה אמור להיות. הדברים נעשו מאחורי הגב שלי. זה נעשה בניגוד לעמדתי. עמיר פרץ גם לא רצה. היה לחץ מצד מרצ וגורמים בתוך מפלגת העבודה, לחצו לחצים אדירים לעשות את זה, כנראה מתוך מטרה להדיח את עמיר. הדבר היחיד ששכנע אותי להישאר היה כשעמיר בא אליי ואמר לי: ‘הם מדיחים אותי, אני צריך אותך איתי'”.
לדברי השרה, “יום אחרי הבחירות היינו אמורים להתפרק. כך סיכמנו. היינו צריכים לבוא לוועדת הכנסת ולהודיע על פירוק השותפות. זה לא קרה. באתי לעמיר פרץ ושאלתי אותו: ‘מה עם בקשת הפירוק?’ הוא התחיל למרוח אותי. אמר שזה טוב לו למו”מ. אמרתי לו: ‘אם שינית את דעתך ולא מתפרקים – אני רוצה לדעת מזה’. הוא לא ענה. בסוף מי שהגיש את הבקשה זו אני”.
לוי-אבקסיס מאשימה את תוקפיה בגזענות. “בסופו של דבר, מי שהפרו את הבטחת הבחירות שלא לשבת עם נתניהו הם בני גנץ וכחול לבן, עמיר פרץ, איציק שמולי, צביקה האוזר ויועז הנדל. אבל המתקפות הכי אכזריות הן רק עליי. אותי האשימו בשקר. אבל איפה האחריות שלכם כלפי החברה? מה שמותר לאותם אנשים שמכרו את הדעות שלהם והבטיחו שלא ישבו עם תומכי טרור, לי אסור? מי פה הצבוע? מי פה השקרן?”
לוי-אבקסיס עונה לביקורת על תפקידה בממשלה: “אם מתעלמים מהקשיים האובייקטיביים שליוו את הקמת הממשלה הזאת, אני גאה שאני יכולה לקדם נושאים חשובים עבור הציבור. מיד כשנכנסתי, הצלתי משרות של 700 איש מהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול שכבר קיבלו מכתבי פיטורין.
“700 משפחות ניצלו בימי הקורונה זה לא מעט. במדינות מתקדמות, כמו אנגליה, יש שר לענייני קהילה. מי שלא מבין מהי כוחה של הקהילה בבניית פניה ועתידה של החברה, לא מבין מה כוח הפרט בתוך קבוצה. לאורך שנים הקהילה שימרה אותנו כעם בגולה, והיתה שם בעיתות משבר ושמחה. וזה בסוף איפה שהחיים הנורמטיביים של החיים מתקיימים”.