“אין לנו מושג וערך כמה שכר אנחנוו מקבלים על מסיכה”
הגאון רבי יהודה אריה דינר, רב מרכז בני ברק, התייחס בשיעורו השבועי לעטיית המסיכות והוכיח כי מקבלים על זה “שכר רב בשמיים”, כלשונו.
“עם כמה אגורות אפשר לקנות מסיכה ועושים בזה מצווה של ‘לא תסורו’ – לשמוע לגדולי הדור ומקיימים בזה גם בזה מצווה של ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”.
הרב הכביר אודות חשיבות עטיית המסכה, לא רק בהיבט הבריאותי, אלא גם בציות לגדולי ישראל. “בפרשתנו מובא שנוח השתכר וכתוב ‘ויקח שם ויפת’, ורש”י מביא שם בפרק ט’ פסוק כג’ ‘על שם שהתאמץ במצווה יותר מיפת’, ששם התאמץ טיפה יותר – הוא זכה בניו לטלית של ציצית. התאמץ, אותה פעולה הוא עשה, אותה פעולה של יפת. יפת גם קיבל שכר שכתוב שאחר כמה מאות שנה שזכו בניו לקבורה”.
הוכיח מזה הרב: “ורואים משם שלא רק שעל כל פעולה יש תשלום. על כל התאמצות לפעולה יש תשלום. שאינו דומה מי שעושה את הפעולה שקצת קשה לו עוד יותר שכר”.
הרב הסביר בהתרגשות את ההיבט ההלכתי הגלום בעטיית המסכה. “וזה מאוד נוגע לנו רבותי עכשיו, קשה לנו ללמוד עם מסיכה אבל אנחנו יודעים שללמוד עם מסיכה זה קשה, אבל אין לנו מושג כמה שכר מקבלים על המסיכה הזאת. על המסיכה שאנחנו לובשים שגדולי ומאורי הדור אומרים לנו להיזהר.
“שני דברים א. מקיימים כל רגע מצווה בזה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם זה ב. מצווה דאורייתא הגם שקשה לנו זה רש”י בפרשת השבוע אותו התאמצות מקבלים הרבה יותר. וכמו שהגאון אומר שעם כמה גרושים אפשר לקנות ציצית ולעשות מצווה פה גם כן עם כמה אגורות אפשר לקנות מסכה ועושים בזה מצווה לא תסורו לשמוע לגדולי הדור ללבוש מסכה ולקיים בזה מצווה של ונשמרתם ולפום צערא אגרא”.
-
ואין פוצה פה ומצפצף, על אלה שחסימת הנשימה, אפילו באופן חלקי, מזיקה להם ויכולה להביא להחמרה במצבם באופן ודאי פי כמה מאשר הנגיף האמיתי, שממש לא משתולל כמו שהבטיחו לנו…
אבל לא עובדות הן שישנו התחייבויות כלכליות קודמות, כנראה בחוש.