מה יותר חשוב לחרדי: לימוד התורה של בנו או לחם? שרי רוט ב’סדר יום’

שרי רוט, הפרשנית הפוליטית של אתר חרדים 10, השתתפה הבוקר (שלישי) בתוכנית ‘סדר יום’ ברשת ב’, בהגשת קרן נויבך. השתיים שוחחו על הלימודים בתלמודי התורה.

קרן נויבך: מיום ליום יש עוד ועוד ידיעות שמגדילות את חוסר האמון והכעס והתסכול בין חלקים בציבור החרדי, לבין חלקים בציבור החילוני והכיפות הסרוגות – וחוסר האמון בין מה שאנחנו מכנים, המדינה, לבין החרדים ושומעים את זה מכל כיוון. אני מסתכלת בעיתון ‘הארץ’ הבוקר: דרעי למנהיגי החרדים – ראש הממשלה איפשר לפתוח מוסדות באכיפה סמלית. שר הפנים טען שנתניהו וגמזו הסכימו לפתיחת תלמודי התורה באופן לא רשמי ובניגוד לתקנות, זה לא יצא לפועל בסופו של דבר, ידיעה של אהרן רבינוביץ עמיתנו בעיתון הארץ, הבוקר. השלושה הכחישו את זה, אלו שלכאורה מעורבים. אבל שרי, זה לא נשמע מופרך על פניו, נכון?

שרי רוט: זה נשמע מופרך כי זה לא קרה. אבל זה נכון שהיו מגעים במשך ימים ארוכים, היה מעורב בהם הרב יהודה סילמן – רב בני ברקי מפורסם וידוע – היו מעורבים בזה חברי הכנסת החרדיים, נתניהו היה מעורב, אמיר אוחנה היה מעורב – זו בדיוק הטענה החרדית: למה זה לא הבשיל בסוף.

תקשיבי, בין הבחירה  לפתוח שלא לפי ההנחיות ובמחתרת, שבה יותר קשה לשמור על מרחק וכל מה שקשור בזה, כי אתה קצת יותר מרוכז באיפה להתחבא, עדיף כבר היה שהמדינה תתן איזשהו מתווה. ובאו עם המון הצעות: שטח פתוח, מורים הסכימו לפתוח את המרפסות שלהם, הקמת סוכות – היו פתרונות יצירתיים, והייתה איזושהי עקשנות ואמרו להם: ‘ממילא כחול לבן לא תסכים’ ועוד. ואז הם באו ואמרו, רגע, אנחנו פה קורבן למה שקורה בפוליטיקה? תסתדרו ביניכם. זה שהממשלה הזו עם שני ראשים, שאחד לא מסכים עם השני, זו לא בעיה שלנו. אנחנו באנו ואמרנו המוסדות לבנים הם ציפור הנפש שלנו, כמו שהסוחרים בשוק ציפור הנפש שלהם היא להביא לחם הביתה ואני איתם, ומזדהה איתם בכל ליבי.

לציבור החרדי יש ציפור נפש, והיא חשובה לא פחות מאשר בן אדם שאומר, אני נגד נתניהו ורוצה להפגין בבלפור, תקפצו לי, אני עושה את זה בכל מחיר, כי זו נשמת אפי בשבועות אלו. כל אחד עם נשמת אפו בשבועות אלו.

קרן: את מבינה אבל שהעניין הזה של נשמת אפו וציפור הנפש שלו, כששומעים את זה הורים לילדים בכיתות א’ עד ו’, שהילדים שלהם נשארים בבית, שלא לדבר על הילדים הגדולים שכנראה יישארו בבית עד ינואר – אז הם אומרים, למה הילדים שלהם הולכים לבית ספר, והילדים שלי לא? למה? גם החינוך של הילדים שלי הוא ציפור הנפש.

שרי: תקשיבי קרן, זה שהמדינה לא יודעת לתת פתרונות לדבר הזה – זו בעיה. אם אכן הממשלה הייתה מצליחה להבין, ואם ההורים היו מתארגנים ומצליחים להביא פתרון יצירתי איך אפשר ללמוד – הרי אין בעיה מבחינת הקורונה ללמוד. הלימוד עצמו לא מדבק בקורונה, הבעיה היא בצפיפות. אם אכן בא בית ספר ואומר: שכרנו כמה דונמים של שטח ואנחנו יכולים לעשות סככות ומזגנים והכל כדי שהתלמידים ילמדו פה, עם ריחוק חברתי, עם מרחק של שני מטר והכל, אז אדרבה.

מה, יש לנו עניין שהילדים יישבו בבית? הקורונה מתעקשת שהילדים יישבו בבית לטפס על הקירות ועל ההורים? לא. אז מי שיכול למצוא פתרון, בבקשה.

אנחנו מסכימים שבית ספר שלא מצא פתרון, והפתרון שלו הוא שהילדים יהיו דבוקים זה לזה, בחדר אחד קטן, זה לא טוב.

קרן: ואיך נפתחו תלמודי התורה במקומות שנפתחו?

שרי: תראי, את האמת, שלא בדקתי, אני לא עובדת במשטרת ישראל ומניחה שהמשטרה עושה את עבודתה, ובודקת. אני רק אומרת שזה שתלמוד תורה צריך להסתתר כדי שהמשטרה לא תגיע, יותר קשה לו להציג פתרונות שבאמת ישמרו על ריחוק חברתי. והתחושה היא שאלו שהיו אמורים למצוא פתרונות, לא התאמצו מספיק.

קרן: אבל את מבינה שאי אפשר למצוא פתרונות לכולם.

שרי: אבל היו מבינהם כאלו שאמרו, יש לנו פתרון. המנהל מוכן לתת את המרפסת הענקית ועוד.

קרן: אבל את מבינה שזה מאד בעייתי שכל אחד עושה דין לעצמו.

שרי: זה שהמדינה לא הצליחה לרכז את הדבר הזה, וכל הקורונה פה מתנהלת כמו שהיא מתנהלת, ועיר כמו רכסים שכבר במוצאי שבת קיבלתי משם נתונים שהם ירדו הרבה מתחת לקו האדום ורק אתמול פתחו אותם – ואגב, המנכ”ל שם שמח על זה שהעיר סגורה, הוא אמר – זה עוזר לי להוריד את התחלואה, ובאמת עשו שם מאמצים כבירים להוריד את התחלואה, עד כדי שסגרו שם בתי כנסת בכל השבועות האחרונים – דברים שלא עשו בערים אחרות. אבל עד שמישהו זז להגדיר אותם ככה, ולהגדיר אותם ככה…

התחושה היא שהניהול כאן, את יודעת, כל החלטה שעוברת צריכה שיעקב אשר יסכים, ששאשא ביטון תסכים, שנתניהו יסכים, שגנץ יסכים – הרי, בואי נגיד לעצמנו את האמת קרן, העסק שם לא מתנהל תקין. יש קללה כזו שאליהו הנביא נתן פעם לעיר – שיהיו בה הרבה ראשים, וכולם יהיו חשובים ונכבדים. זו קללה. זו לא ברכה. כשכל אחד מרגיש שהוא ראש ממשלה, וזה חלופי, וזה ולא חלופי, זה לא תקין.

קרן: ויש מי שיטען שהממשלה הזו לא מתנהלת באופן מיטבי, ואני מסכימה איתך שהממשלה הזו מתנהלת באופן קטסטרופאלי, כי היא נתונה ללחצים של כל קבוצת לחץ אפשרית, שכל אחד מושך לכיוון שלו.

שרי: ברור שיש לחצים, תמיד היו ויהיו לחצים, לכן צריך להיות מנהיג אחד שיידע לקבל את ההכרעה. ואין פה מנהיג אחד. זו לא ממשלת אחדות לאומית, שהיא רעיון טוב, זו לא ממשלת אחדות לאומית, זו ממשלת שני ראשים. וזו מוטציה שלא הייתה לנו עד היום במדינה.

•

קרן: שתפי אותי בתחושה של אנשים שאת פוגשת בתוך החברה החרדית. מה אנשים מרגישים?

שרי: יש שתי קבוצות בחברה החרדית. הקבוצה היותר גדולה, שאני נמנית על שורותיה, והיא קבוצה ששומרת מתחילת הקורונה קלה כבחמורה, את כל ההנחיות, ומאד כועסת על אלו שלא שומרים. יחד עם זה, כשמדובר בעניינים של רוח והוראות של רבנים – ואף רב לא אמר ‘אל תלך עם מסיכה ברחוב’, ולכן כשאני רואה חרדי בלי מסיכה ברחוב אין לי שום אפשרות להצדיק אותו, לא בשידור ולא לעצמי, אין לזה הצדקה, זה נגד ‘ונשמרתם מאד לנפשותיכם’.

אם אתה בשטח פתוח ובכל המרחב סביבך אין אנשים, המסיכה יכולה להיות שניה על הסנטר בשביל לנשום, אולי זה לא חוקי אבל אני יכולה להבין את זה. אבל כשמתקרב אליך בן אדם ואתה רואה אותו כבר ממרחק, אתה חייב לשים מסיכה גם כדי לא להפחיד אותו, כי אנשים מאד מבוהלים. אנשים כמוני שרואים אדם ללא מסיכה עוברים למדרכה ממול.

ויש קבוצה של אנשים שעושה מה שבא להם, בגלל התחושה של האנדרלמוסיה, בגלל כל אמירות של פוליטיקאים ואחרים. איך אומרים לי? האדמו”ר שלי זה אביגדור ליברמן והוא אמר לעשות רק את ההנחיות שנראות לך.

קרן: את יודעת מה ההבדל, אגב, בין ליברמן, לקניבסקי.

שרי: הרב קניבסקי.

קרן: הרב קניבסקי, סליחה, את צודקת, מתנצלת. ההבדל הוא שכשליברמן אומר להפר את ההנחיות אף אחד לא מקשיב לו, כשהרב קניבסקי אומר משהו, רבים מקשיבים.

שרי: אני מקווה שהוא לא שומע, כי הוא נורא ייעלב מזה. ליברמן בטוח שכולם שומעים לו, שהציבור במדינה רואה בו מושיע, שיציל אותם מ’החרדים האלה’…

קרן: באופן עקרוני, אני לא חושבת שפוליטיקאים במגזר החילוני יש פולואוורס במובן של יעשו כל מה שהם יגידו להם. ובחברה החרדית זה קיים.

שרי: אף אחד בחברה החרדית לא אמר, תפרו את ההנחיות ותעשו מה שבא לכם.

קרן: הרב קניבסקי אמר לפתוח את המוסדות.

שרי: הוא לא אמר לא לחבוש מסיכות, הוא לא אמר לא לשמור 2 מטר.

קרן: כן, אבל הוא אמר לפתוח את תלמודי התורה.

שרי: הוא אמר, שבעניין שברוח, תנסו להגיע עם המדינה למתווה, וכשהוא הבין שאף אחד לא מתכוון להגיע למתווה, כי הממשלה הזו מטורללת כמו שהיא נראית בהתנהלות שלה, ולא משנה עכשיו לנתח למה, אמר: בעניינים של רוח, אני לא יכול לסגור את עולם התורה. יש משמעות רוחנית מבחינתנו, אני חושבת שגם מבחינת העם היהודי בכלל, לנעילת מוסדות לימוד רוחניים.

תקשיבי, אני לא באה לצפות שאדם חילוני יאמין בזה כמו שאני מאמינה בזה. מבחינתי, אני מוכנה כרגע למסור את נפשי בשביל שהילדים שלי ילמדו תורה. אני מבינה שאדם חילוני לא מבין אותי ומסתכל עלי כמו אינדיאנית עם אמונות תפלות. אני לא מצפה ממנו להבין אותי. אבל מבחינתנו, כל סוחר חרדי יבכה לך קודם על זה שלילד שלו אין רוח – לימוד תורה – מאשר שאין לו לחם הביתה.