מיום עמדי על דעתי, כלומר מינקותי בגיל 7, זאת אומרת 57 שנה, לא זכור לי כזה יום שחור של עליהום מקיר לקיר על החרדים! כזה ביזוי והשפלת כבוד התורה עד עפר ה’ ירחם.
עברנו את ‘איפה יוסל’ה’, את הפנתרים, את השמאלנים – אורי אבנרי, חייק’ה גרוסמן, יוסי שריד, שולמית אלוני ושות’, את עו”ד יהודה רסלר, את תנועת התעוררות ועוד ועוד… אבל כעת, חילונים הגונים שאני בקשרי עבודה איתם המומים!
מדווחים שיש ארס-הרס נורא ברשתות ובכל המדיה וגם הביבי ואוחנה הצטרפו לעדת הנובחים. אני מקווה בעזרת ה’ שהגל העכור יעבור ולא יותיר צלקות.
מעבר לאפשרות החיים שלנו כחרדים בארץ ישראל, יש לנו גם דין ערבות של קירוב. אבל במצב הזה, זה ממש כמעט בלתי אפשרי.
אני מציב שאלה:
אינני יודע בדיוק את הפרטים שבגינה הגענו הלום. ברור שלימוד תורה של תשב”ר חשוב לאין ערוך; ברור שהחלטות הממונים על הקורונה נגועים ואינטרסנטיים; אבל השאלה היא: האם לא יכולנו לקיים את לימוד התורה, בלי להרים את גובה הלהבות?
הנה, יש חוגים וקהילות ‘מכחישי קורונה’ בהתרסה, והם לדאבוננו עושים הכל בשקט…
לאור האמור גזרתי על עצמי תענית דיבור. פנו מכל כלי התקשרות וסירבתי לעלות לשידורים, כי לא היה לי בטחון עצמי שיש לי בסייעתא דשמיא בראיונות כבר שנים רבות, מול הכלבים הנשכניים הגדולים – בהסברה חרדית. לדומא ביריקה בבית שמש, בגיוס ועוד ועוד.
והוא רחום יכפר עוון.
כפלנו היום – ומחר בהלל – את הפסוק של נעים זמירות ישראל “מאת השם היתה זאת היא נפלאות בעינינו”, בתקווה שיקויים בנו ההמשך: “זה היום עשה ד’ נגילה ונשמחה בו”. אמן.
כותב וחותם בכאב ודאגה,
מוטק’ה קשישא בלוי מירושלים
• פורסם בקבוצת פעילי דגל התורה