המאיון העליון עשיר מעבר לכל דמיון – פשוטו כמשמעו. הוא גוזל מממשלות הכנסות מס בשווי מיליארדי דולרים, ואף מסווה את השינויים המתחוללים ברמות האי-שוויון ברחבי העולם. מחקרים שנערכו בנפרד בידי פיליפ ורמולן, כלכלן בבנק האירופי המרכזי (ECB), ובידי גבריאל זוקמן מלונדון סקול אוף אקונומיקס, מראים כי ההערכות על עושרם של הסופר-עשירים – שמוסתר באמצעות מקלטי מס וסירוב לענות על שאלונים – נמוכות בהרבה מהמציאות. תיקונים של טעויות דומות בנתוני הכנסה כמעט שמוחקים לחלוטין את ההתקדמות שהושגה בשנים 1988-2008 בצמצום הפער בין עשירי העולם לעניים בו, על פי המחקר של הבנק העולמי.
“תמיד חשדנו שהדיווחים של המאיון העליון נמוכים מהנתונים האמיתיים”, אמר ג’וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל ומחבר ‘מחיר האי-שוויון’. “יש תחושה גוברת שהמערכת שלנו מזויפת ולא-הוגנת”. משמעות הכישלון בהשגת נתונים אמיתיים על היקף העושר וההכנסה של המאיון העליון היא שלכלכלנים ולקובעי המדיניות אין הבנה הולמת של מידת השחיתות, והדבר מונע את הטיפול בשחיתות זו. למשל, אם היה ידוע כי הרווחים והנכסים מרוכזים יותר, היה מידע זה ממריץ את התמיכה בשינוי מבנה המס, לדברי זוקמן.
“אם אין לך מושג טוב איך העולם נראה, קשה לקבוע מה יהיו תוצאות הצעדים שיינקטו”, אמר קרטר פרייס, מתמטיקאי בכיר במרכז לצמיחה הוגנת בוושינגטון, שמתמקד בסוגיות אי-שוויון כלכלי. “בדיעבד, קשה להעריך מה היו תוצאותיה של מדיניות מסוימת”.
אוסטריה בעקבות ארצות הברית
הסופר-סופר עשירים באמריקה – 0.1% שהונם הנקי מגיע ל-20 מיליון דולר לפחות – החזיקו ב-23.5% מסך העושר בארה”ב ב-2012, וזאת על פי חישוב שכולל גם אומדנים של היקף העושר המוסתר במקלטי מס חוץ-גבוליים, לדברי זוקמן, מרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אומדנו הקודם של זוקמן הסתכם ב-21.5%. במאמציו לחבר רישומי מס מדויקים יותר, משתף זוקמן פעולה עם תומס פיקטי, מחבר רב-המכר “הון במאה ה-21”, ועם עמנואל סאז, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
גם נתוני הסקרים על כל האולטרה-עשירים מניבים אומדנים נמוכים מהמציאות, ואחת הסיבות היא מדגמים קטנים מדי, על פי ורמולן מה-ECB בדוח שחיבר ביולי. המאיון העליון החזיק 35%-37% מסך העושר ב-2010 – נתון גבוה יותר מ-34% בסקר המצב הפיננסי של הצרכנים של הבנק המרכזי של ארה”ב (פדרל ריזרב). כך טוען ורמולן בדוח שלו. הפד כבר עושה דיגום יתר של העשירים כדי להשיג נתונים מדויקים יותר, אך ורמולן תיקן את הנתונים והשלים אותם באמצעות דירוגי המיליארדרים בעולם של פורבס.
ריכוז רב יותר של הכנסות ועושר בצמרת עשוי להסביר מדוע רושמות הוצאות הצריכה התאוששות איטית מהמיתון שהסתיים ביוני 2009, לדברי שטיגליץ.
“כמה מהבעיות בביצועיה של המערכת הכלכלית קשורות לרמת האי-שוויון האמיתית, ולא לרמת האי-שוויון שמופיעה באומדנים”, אמר שטיגליץ.
מאז שהסתיים המיתון בן 18 החודשים, עלה מדדBloomberg Industries Mass Merchant, הכולל את וול-מארט סטורס ו-דולר ג’נרל, ב-80% – פחות מהעלייה בסך 109% במדד סטנדרד אנד פור’ס. ואולם קמעונאיות מוצרי המותרות פורחות ומשגשגות, כפי שמראה הזינוק בסך 254% במדד מוצרי המותרות העולמיים (Bloomberg Industries Global Luxury Goods), שכולל חברות כמו קואץ’, הרמס אינטרנשיונל ו-פראדה ספא.
ג’פרי הולנדר, הנמנה עם המאיון העליון בארה”ב, אינו מופתע שעושרם של העשירים ביותר בעולם גדול יותר מהאומדנים הנוכחיים. “ככל שיש לך יותר כסף, כך קל לך יותר להסתיר אותו ולחמוק ממסים”, אמר הולנדר (59), אחד ממייסדי יצרנית מוצרי הניקוי והטיפוח האישי, Seventh Generation. הולנדר חבר ב-Responsible Wealth (עושר אחראי), רשת שפועלת מבוסטון לקידום הוגנות כלכלית.
ייתכן שאומדן נכסיהם של הסופר-עשירים באירופה לקויה עוד יותר מאשר בארה”ב, לדברי זוקמן. כ-10% מעושרם של האולטרה-עשירים האירופים נמצאים בחשבונות חוץ-גבוליים, לעומת 4% בארה”ב, על פי הדוח שחיבר זוקמן במאי. רבים מהעשירים מחזיקים חלקים מהונם בקרנות ובחברות החזקות, והדבר מקשה על החישובים.
קיימת אפשרות שכמה מדינות אירופיות “בייחוד בריטניה” הן “כמעט – או אפילו יותר – אי-שוויוניות מאשר ארה”ב”, אמר זוקמן. דבריו סותרים נתונים עכשוויים שמראים כי מדינות אלה שוויוניות יותר בתחום חלוקת העושר. הסקרים האירופיים עושים פחות מהסקרים האמריקאיים לתיקון טעויות הדיגום, ורבים מהם מדויקים פחות, על פי ממצאי ורמולן. למשל, המאיון העליון באוסטריה החזיק ב-36% מהעושר במדינה ב-2013 – אם לוקחים בחשבון גם את נתוני פורבס. נתון זה גבוה ב-13% מתוצאות אחד הסקרים, ופירושו של דבר הוא שרמת האי-שוויון באוסטריה קרובה מאוד לרמה בארה”ב.
פירוש חוסר הידיעה לגבי היקף ההכנסות והעושר של האולטרה-עשירים בעולם הוא שהאולטרה-עשירים משלמים פחות מסים. הון שמוחזק בחשבונות חוץ-גבוליים גורם לממשלת ארה”ב הפסדים בסך 36 מיליארד דולר בשנה כתוצאה מאי-תשלום מסי הכנסה, רווחי הון, ירושה ועזבון, על פי הדוח של זוקמן. סכום זה מספיק כדי לקנות ארוחת צהריים לכל תלמיד בבתי הספר הציבוריים בניו יורק במשך יותר מ-100 שנה. אירופה מפסידה סכום של 75 מיליארד דולר.
