החזן דוד קוסוביצקי נולד בשנת 1912 בעיר סמורגון – עיר ואם בישראל, לאביו אביגדור ולאמו דבורה לאה למשפחת קוסוביצקי המפורסמת. אח לאחיו החזנים: משה, יעקב ושמחה.
בהיותו בן 3 פרצה מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה התיישבה משפחתו בוילנא, שם דרך כוכבו של אחיו הבכור משה, ומשנתקבל משה לשמש כחזן הראשי של בית הכנסת, החל דוד יחד עם אחיו שמחה לשיר במקהלת בית הכנסת.
בוילנא אף למד מוזיקה בגימנסיה.
כאשר אחיו הבכור משה עבר לוורשה, החל דוד לכהן כמנצח על מקהלתו של אחיו יעקב, שכיהן כחזן בלבוב. לאחר מכן ניצח על מקהלתו של אחיו שמחה ברובנה.
‘התגלית’ של משפחת קוסוביצקי
בשונה מאחיו החזנים, דוד מעולם לא חשב לשמש כחזן, אלא כמנצח. הוא סיפר שאחיו משה השפיע עליו מאוד בעניין זה, והיה אומר לו תמיד: ” דוד, יש לך קול מיוחד, למה לך לעבוד עם הידיים, תעבוד עם הקול”.
פרסומו הראשון כחזן היה באירוע שהתקיים בבית הכנסת לומצ’קה, שם הוצג מופע על ‘בריאת העולם’, כשבתפקידים הראשיים שימשו משה ודוד קוסביצקי.
בשבוע שלאחר האירוע, פרסם העיתון המקומי כתבה על ‘התגלית’ שהתגלתה במשפחת קוסוביצקי – דוד האח הקטן.
תפילתו הראשונה לפני העמוד בימים הנוראים הייתה בשנת תרצ”ב, בפילהרמוניה של לודז’.
אנקדוטה מעניינת על התפילה בלודז’, סיפר קוסוביצקי למקורבו, חוקר החזנות עקיבא צימרמן: “המנצח בלודז’ היה יהודי שאהב לשתות. התחלנו ‘מה טובו’ בתחילת התפילה, ופתאום המנצח נפל ונרדם על הרצפה, כמובן בעקבות האלכוהול ששתה”, סיפר קוסוביצקי, “ובגלל שמלבד היותי חזן הייתי הרי מנצח, לקחתי את מושכות הניצוח במקומו וכך המשכנו את התפילה, כשאני גם חזן וגם מנצח”.
כאשר עזב האח שמחה את משרת החזן ברובנה, לטובת משרה אחרת, נתמנה דוד לחזן במקומו. התמנותו לחזן ברובנה נחשבה להישג גדול מכיוון שהיה צעיר ביחס לאחיו החזנים.
לאחר כהונתו ברובנה שירת קוסוביצקי כמנצח בצבא הפולני. באותה תקופה התארח בקרקוב אצל משפחת החזן קויפמן, גיסו של החזן יוסל’ה רוזנבלט.
מהצבא הפולני נסע קוסוביצקי היישר ללונדון, שם כבר כיהנו שלושת אחיו החזנים, ושם גם התאחדה המשפחה עם אימם, לראשונה אחרי המלחמה.
בלונדון התקבל למשרת החזנות, שם כיהן כ-8 שנים. בשנת 1948 עבר לניו יורק לכהן במשרה בטמפל עמנואל בברוקלין.
“בארץ ישראל אני לא לוקח כסף!”
בשנת תשט”ז עלה לראשונה לארץ ישראל, בה שהה כ-40 יום, וחמש שבתות שבהן עבר לפני העמוד.
תפילתו הראשונה בישראל התקיימה בבית מוסד הרב קוק בירושלים. לאחר מכן הופיע שבת אחר שבת ברציפות בתל אביב ב’בית העם’, בבית הכנסת ‘ישורון’, בית הכנסת ‘גבורת ישראל’, בחיפה, וברמת גן.
בין השנים תשכ”ז – תשל”ב (1967 – 1972) הופיע קוסוביצקי בישראל מידי תקופת יום העצמאות. ומשנת תשל”ז (1977) הופיע כמידי שנה בקונצרט בהיכל התרבות בת”א.
בישראל, התנגד קוסוביצקי לקבל תשלום עבור קונצרטים ועבור שבתות החזנות, וכל הופעותיו היו בהתנדבות מלאה. גם לאחר הפצרות רבות, היה אומר: “בארץ ישראל אני לא לוקח כסף!”
הופעתו האחרונה בהיכל התרבות בתל אביב התקיימה בשנת תשמ”ב (1982) בקונצרט לכבודו, לרגל 50 שנות פעילותו כחזן. בקונצרט שרו לכבודו החזנים דוד בגלי ובן ציון מילר.
בשנותיו האחרונות חלה, ולמרות זאת לא חדל מלעבור לפני התיבה.
“אפילו לא חזרה אחת”!
את אהבתו הגדולה של החזן דוד קוסוביצקי לעמוד התפילה אפשר לראות ממה שסיפר לתלמידו: “אני לא התעסקתי מעולם בעסקים אחרים, רק בשירה. לפי החוזה שלי בטמפל עמנואל הייתי צריך להתפלל רק 3 תפילות בחודש, אבל בגלל שכל כך אהבתי את התפילה התפללתי לפעמים כל החודש”.
עוד אמר: “ליד העמוד שאני מתפלל אני בעל תפילה, ובקונצרט אני אמן”.
הרפרטואר שלו כלל מגוון רחב של סגנונות, מיצירות לבית הכנסת ולקונצרטים ועד יצירות ביידיש ובעברית ואף אריות אופראיות.
היה מורה בנשמתו, ועוד בילדותו נהג ללמד תלמידים. לתלמידיו היה אומר: “אני מלמד אבל אני לוקח כסף, אבל יש מורה אחד שלא לוקח כסף וזה המחזור, תעיינו ותלמדו ממנו עוד פעם ועוד פעם”.
מקרובו עקיבא צימרמן מספר על נקודה מעניינת באישיותו: “הוא לא אהב לעשות חזרות. הוא היה מאוד מוזיקלי ולא היה לו צורך בחזרות. לפני אירוע הוא היה מתאם את הרפרטואר ואת הסולמות, ובזה היה מסתפק”.
“אני זוכר”, מספר צימרמן, “שכשהופיע בתל אביב ביקשו ממנו בהזמנה שיבוא ל-3 חזרות לפני הקונצרט, אבל תשובתו הייתה חד משמעית, אפילו לא חזרה אחת!
“פעם הזמינו אותו להתפלל עם מקהלתו של שאול חכמי בת”א, וחכמי ביקש לעשות חזרות, וכאמור קוסוביצקי התנגד. ואז חכמי בא עם טיעון משכנע חדש, ‘אני מעוניין לבצע יצירה חדשה של החזן שלמה רביץ ל’קדושה’, וביצירה יש סולו לחזן ולילד, ועל זה חייבים חזרה’.
“חכמי אכן הצליח לשכנע וקוסוביצקי הופיע לחזרה כמתוכנן.
“בחזרה, כשחכמי התחיל את ה’ממקומך’, ניגש קוסוביצקי ובאופן מפתיע החל לשיר את הסולו, כאילו היה זה מוכר לו מאז ומעולם. ולתדהמת חברי המקהלה אמר, ‘הלחן הוא לא חדש והוא לא של שלמה רביץ, המלחין הוא החזן יוסף צבי קאהן, ועוד בהיותי נער בוילנא שרתי אותו בבית הכנסת”.
החזן דוד קוסוביצקי נפטר בי”ב אב בשנת תשמ”ה (1985).
יהי זכרו ברוך.