ח”כ טסלר: ‘דין בית הכנסת כדין הכנסת, דין חתונות כדין הפגנות’

במהלך הדיון במליאת הכנסת על הסכם השלום עם איחוד האמירויות, קרא ח”כ יעקב טסלר, יו”ר הוועדה לפניות הציבור, להכיל את צרכי הציבור החרדי כשם שקיימת רגישות לצרכי האוכלוסיה הכללית.

“הסכמי שלום בין העמים חשובים מאוד. השלום הוא ערך נעלה ביהדות. אך כדי שהשלום יוכל להתקיים, צריכים קודם כל שנעשה שלום גם בתוכנו. שנדע לחיות בשלום האחד עם השני. שנבין כל אחד את צרכי האחר כמו שאנחנו מבינים את צרכינו”, אמר בפתח דבריו.

“אתמול פורסם כי תרגיל צה”ל בצפון יתקיים כמתוכנן, גם במחיר של אלף נדבקים. ‘אין ברירה, חייבים להיות מוכנים. הקורונה לא יכולה לשתק את צה”ל’, צוטט הרמטכ”ל. שר המשפטים לוחם שזכות ההפגנה תישמר גם בימי הסגר, ובתי המשפט והכנסת ימשיכו למלא את תפקידם. העסקים חשובים לשר האוצר והתעופה לשרת התחבורה. הצד השווה הוא ההבנה, כל אחד בהתאם לתפיסת עולמו, כי ישנם דברים חיוניים החייבים להימשך תמיד”. אם כן – תמה, “אין הסבר מדוע מוסדות החינוך הם הראשונים תמיד להיסגר”.

טסלר הרחיב אודות הנזקים הנפשיים העלולים להתפתח משהיה ממושכת בבית: “מנהלי בתי ספר ומורים מתריעים כי ילדים ובני נוער היושבים בבית שבועות, ללא מסגרת מסודרת, עלולים לסבול מנזקים נפשיים וחינוכיים שיימשכו לאורך תקופה ארוכה. תלמידים רבים שיצאו מהמסגרות בקורונה, עלולים להיפלט ממערכת החינוך ולא לחזור לעולמים. כבר היום ישנם מאות ואולי אלפי תלמידים שלא חזרו לשולחן הלימודים”.

“מי לוקח את האחריות על התלמידים האלו?”, תהה. “תלמידים אחרים, אלו שכן יחזרו, יסבלו מקשיים חברתיים, קשיים בהשלמה של חומרי הלימוד וקשיים רבים נוספים. ילדים שהתחילו כיתה א’, לא יודעים איך נראה בית ספר”.

כך, לדבריו, גם לגבי חתונות. “זהו היום הכי מאושר בחיים. מצפים לזה בכיליון עיניים, מתכוננים ונרגשים לעמוד תחת החופה. לקיים חתונה עם 20 משתתפים, אינו מעשי ומהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. רק החתן והכלה, הורי החתן והכלה, הסבים והסבתות האחים והאחיות משני הצדדים, כבר מונים יותר מעשרים איש. שלא לדבר על משפחות ברוכות ילדים”.

ח”כ טסלר אמר כי ישנם דברים שלא ניתן לסגור, ובשביל יהודי מאמין בית הכנסת הוא כל עולמו. “כפי ששר המשפטים מבין שאי אפשר למנוע הפגנות, כך אי אפשר למנוע את קיום בתי הכנסת והיכלי הישיבות. התורה היא חיינו ואורך ימינו. זה הקיום שלנו כעם יהודי. משך אלפי שנות קיומנו, ידע העם היהודי רדיפות, תלאות, צרות וייסורים. לפעמים רדפו את הגוף ולפעמים את הנפש, ולפעמים שניהם גם יחד.

“ידענו מלחמות ומגפות, תקופות קשות הרבה יותר מאשר הקורונה. בכל השנים הללו, מעולם לא סגרנו את בתי הכנסת ומוסדות החינוך. העברנו את המסורת מדור לדור, מאב לבן, כי ידענו כי רק עם האמונה והחינוך נוכל להמשיך ולהתקיים כעם יהודי. איך אפשר לעצור את השרשרת הזו.

“כדי שנוכל להמשיך ולחיות זה לצד זה, חובה שנבין זה את זה. שנדע כי דין בית הכנסת כדין הכנסת, דין הלימודים כדין האימונים ודין חתונות כדין הפגנות”.