הוא רקד בשדות: ידידיה מאיר נפרד מר’ דוד רפאל (דדי) בן עמי ז”ל

1.

לו הייתי אני מארגן את הלוויה של ר’ דוד רפאל (דדי) בן עמי ז”ל, שנפטר מקורונה בליל הושענא רבה, הייתי פותח אותה בהשמעת הביצוע המרטיט שלו לניגון שכל כך מתאים לרגע הזה: “שימו לב אל הנשמה, לשם שבו ואחלמה, ואורה כאור החמה, שבעתיים כאור הבוקר, מכיסא כבוד חוצבה, לגור בארץ ערבה, להצילה מלהבה, ולהאירה לפנות בוקר”.

לו הייתי אני מארגן את הלוויה, הייתי מסיים אותה ב”שם במקום ארזים”, אחד מהשירים המרגשים ההם של ראשית ימי הציונות, שיר שכולו ערגה וגעגועים לארץ ישראל ולגאולה, שהנפטר שר בכזה רגש קודש, עם המילים שכל כך מתאימות לרגע הזה: “שם אשכב דומם, אסכית אשמעה, עד שיכופר כל עוון חטאה, עד מלאת סאת עווני, כוס תלאות ישראל, ולנפוצות ישראל עד יבוא הגואל, ובזרועו יקבץ כל אחיי ואחיותיי, וישיבם אל ארצי ארץ אבותיי”.

אבל מי שארגן את הלוויה של בן עמי, שעות ספורות לפני התקדש שמחת תורה, היה קלצקין מחברה קדישא חסידים בירושלים. בליין-אפ ההלוויות של קלצקין אין שירים.

הוא הוציא את המיטה אל השמש הקופחת בחצר בית הלוויות שמגר – בפנים אסור להתאסף בגלל הגבלות הקורונה – נעמד לידה והצביע על שלט גדול ומנוקד שבו כתובות בגדול מילות פרק ט”ז בתהילים. “עכשיו כולנו נגיד ביחד”, הוא אמר במבטא יידישאי־ירושלמי, וקומץ המלווים, בין עשרים לשלושים איש, הצטרפו אליו בהברה אשכנזית: “מכתם לדוד שמרני א־ל כי חסיתי בך… שיוויתי ה’ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. לכן שמח ליבי ויגל כבודי… תודיעיני אורח חיים, שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח”. זהו. תם הטקס.

הספדים של ממש לא נישאו בגלל החג, רק בקשת מחילה מר’ דוד רפאל בן ר’ אחיה הלוי.

תוך כדי מסע הלוויה הקצרצר, שנמשך על פני עשרה מטרים, לפני שמכונית החברה קדישא מיהרה לפנות שמאלה אל עבר הר המנוחות, חשבתי לעצמי שהמזמור הזה בתהילים, שנאמר בכל הלוויה, מתאר טוב יותר מכל שיר או הספד את דמותו המיוחדת של ר’ דוד רפאל בן עמי. נעימות בימינו נצח.

2.

דדי בן עמי נולד לפני שבעים שנה ושבועיים בנהלל, למשפחה ממקימי המושב המיתולוגי. בצעירותו למד משחק, שירת בלהקת פיקוד דרום ובלהקת פיקוד צפון, ואחרי השחרור, בתחילת שנות השבעים, למד תיאטרון בסמינר הקיבוצים. באותן שנים אף שיחק בתיאטרון הקאמרי. הוא התפרסם מאוד עם הלהיט ‘דזדמונה’ שהלחין לו חברו ללהקה, מתי כספי.

אבל הלב, הוא רוצה הרבה יותר. בריאיון ל’מעריב’ סיפר שהתכנסות במנזר ירושלמי בבית הכרם של אנשי זן בודהיזם ישראלים עם נזיר אורח מיפן, ביום שמחת תורה, גרמה לו להתעוררות הראשונית.

“זה קרה לי תוך כדי המדיטציה שעשינו שם. במדיטציה יש בכל זאת נקודה אחת חיובית, כשאדם מחדד את ההקשבה הפנימית שלו, מתרכז ונעשה קשוב לא רק לנשימותיו, אלא גם לדם הזורם בעורקיו. הייתי כה מרותק שבכלל לא שמתי לב שבאותו יום חל חג כה קדוש. לפתע, תוך כדי המדיטציה, התחלתי לזמזם את הפיוט ‘אין אדיר כהשם’, שהכרתי מתפילת שמחת תורה בבית הכנסת, אצלנו בנהלל. זה היה השוק של חיי.

“התנתקתי מהמדיטציה, ובעודי פורץ בבכי שאלתי את עצמי, מה לי ולרפש שם? מה לי, יהודי בן העם הנבחר, כי ארעה בשדות זרים ואכלה את זמני לריק בחיפוש שווא אחר כל מיני תורות בודהיסטיות? לשם מה לי אותן, אם יש לי תורתי, תורת ישראל?”.

בן עמי היה מראשוני החוזרים בתשובה בארץ. את צעדיו הראשונים כשומר מצוות עשה בתל אביב. הוא הכיר את רבו הצעיר והכריזמטי של בית הכנסת ‘תפארת צבי’ בצפון תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו, בביתו עשה את סעודות השבת הראשונות. בהתחלה עוד יצא מהן להופיע בליל שבת. בן עמי בעצם הקדים את הגל הגדול של החזרה בתשובה של אחרי מלחמת יום הכיפורים.

במלחמה ההיא הוא כבר היה עם כיפה וזקן. הוא ניצל את התפקיד שלו, כאיש צוות הווי במילואים, לעבור בין עמדות צה”ל באל־עריש, ביחד עם רבו, הרב יצחק גינזבורג, ולזכות את הלוחמים במצוות ארבעת המינים. לימים עבר ללמוד ואז גם לגור בכפר חב”ד, נסע לשנה בחצרו של הרבי מלובביץ’ בברוקלין, וחזר ארצה, אל חסידות ברסלב, שבה נשאר עד יומו האחרון.

“לא היו בעלי תשובה בארץ, הייתי לבד בעולם”, הוא תיאר לימים את התקופה ההיא. “הייתה לי סיעתא דשמיא ממש. התהליך שעברתי היה נקי, בלי שום חיקויים, העתקות או הישענות על מישהו”.

3.

השבוע הופתעתי לגלות שיש רבים שלא שמעו את שמו של בן עמי, לא כל שכן את יצירתו. אני לא מדבר על ילדים שגדלים על שירי טראש חסידי, אלא על אנשים בעלי טעם, על מבקשי מוזיקה איכותית.

מבחינתי, ר’ דוד רפאל בן עמי הוא מהמוזיקאים החשובים ביותר במוזיקה החסידית לדורותיה. הוא אומנם לא הקליט מוזיקה מקורית משלו, אבל הצעד שעשה היה סופר־מקורי: הוא היה הראשון שהוציא לציבור הרחב את ניגוני ברסלב. היום כולם מכירים את ניגוני ברסלב, ובכלל את תורת ברסלב, אבל אנחנו מדברים על שנות השמונים. הרבה לפני הפריצה הגדולה של רבי נחמן לתרבות הישראלית.

חמש־עשרה שנים אחרי שחזר בתשובה והתנתק לחלוטין מעולם המוזיקה והבמה, הצליח במאמץ רב ר’ חיים זילבר ז”ל, הבעלים של חברת התקליטים ‘גל־פז’, להחזיר אותו לעשות מוזיקה.

ואיזו מוזיקה הוא עשה. אני זוכר כנער בכיתה ח’, שרק התחיל לעמוד על טעמו המוזיקלי, כמה אור הביאו הקלטות שלו לביתנו. גדלנו על השירים הגדולים של מרדכי בן דוד, אברהם פריד ופרחי מיאמי, וטוב שכך, אבל פתאום הגיעו הביתה צלילים אחרים לגמרי. הכי לא ג’אסט־וואן־שאבעס שיש.

זמר ישראלי עם צבע קול שלא מזכיר בכלום את מה שהאוזן התרגלה אליו. עד היום אני מנסה להגדיר לעצמי בדיוק את סוג ההגשה המוזיקלית שלו ואת מה שהיא מעוררת. נראה לי שעל קול כזה נאמר הסופרלטיב “שמיימי”.

אבל זה לא רק צבע הקול. זו האישיות שעוברת דרך הקול. זה סיפור החיים. שמעת שם הכול: את העיירה היהודית בערבות אוקראינה, את שדות עמק יזרעאל, את השול של ברסלב במאה שערים, את ההתבודדויות ביער בחצות ליל. משהו בשירה שלו, בעולמות התוכן שלו, באמונה שלו, ברוממות שלו, בלוק שלו, בסיפור שהוא סיפר, נגע בעומק הנשמה. חדר את כל ההגנות.

באחד הראיונות שבו תיאר את הרתיעה שלו מעיסוק במוזיקה אחרי החזרה בתשובה, אמר: “הייתי רואה זמרים באותה תקופה ומתחלחל. לא רציתי שהשירה שלי תהיה קרדום לחפור בה. מה בין בן אדם ששר בינו לבין קונו, לבין לשיר על הבמה או בפני מישהו? ניגון אמור לחבר אל הקב”ה, לא לקריירה”.

אני חושב שאולי זה הסוד של שירתו. אתה מכניס את הקסטה לטייפ, לוחץ פליי, ושומע אדם שמדבר עם קונו. קשה להישאר אדישים לזה.

4.

ומעבר לאיכות השירה והעיבודים, היה החומר המוזיקלי עצמו. למשל השיר “רבי נחמן מברסלב כך אומר: אסור להתייאש, אם הגיע זמן קשה רק לשמוח יש”. מי לא מכיר היום את המילים האלה, את האג’נדה הזאת? אבל אז זה היה חידוש עצום. שיר ששרו לעצמם יהודים בתקופת השואה, ואיש לא הכיר עד שבא בן עמי. או “שימו לב אל הנשמה” שהוזכר כאן, שיר שאני לא חושב שיש יהודי אחד שהאזין לו, בביצוע של בן עמי, ולא עבר בו הרהור תשובה.

צילום מסך: יוטיוב להקת שלהבת

או “הניגון של סיפורי מעשיות” עם הזעקה שלו בשיא השיר את המילים מתוך ליקוטי מוהר”ן: “אחי, חזק ואמץ מאוד ואחוז עצמך בכל הכוחות. אל תניח עצמך ליפול חס ושלום. חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם, אוצרות הנפש!”.

והיו גם “סתם” ניגונים חסידיים עם מילים מהמקורות שפשוט לא הכרנו קודם כמו “עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון” או “לכה דודי” או “אשת חיל” בלחנים הנפלאים של ברסלב, או “ברכת החודש”, או “מעין עולם הבא” וגם עוד כמה ניגונים שבקרדיט שעל העטיפה נכתב עליהם “לחן: המגיד ממעזריטש”.

בן עמי הכניס אותנו לעולם חדש לגמרי. אחריו כבר באו כולם. כל מפיצי תורת ברסלב, ובכלל כל מנגני הניגון החסידי המקורי. אבל הוא היה הראשון. רבים התרגשו השבוע מהתיעוד של הרב יהושע שפירא רוקד לבדו באולם הריק של ישיבת רמת גן בהקפות השניות תחת מגבלות הסגר. בלי המהפכה שהתחיל בן עמי, כמעט לא היו לו שירים לרקוד איתם.

5.

למעלה משלושים שנה חלפו מאז שיצא האלבום הראשון של בן עמי. הוא הוציא מאז עוד כמה אלבומים באותה רוח מיוחדת (ראוי להזכיר את המעבדים שהיו אחראים למוזיקה האיכותית שליוותה אותו: ישראל אדלסון, איתן סובול ויגאל חרד). הוא הלך אל זקני ברסלב, שמע מהם עוד ועוד ניגונים עתיקים והקליט אותם מחדש.

אבל אז הגיע פרק נוסף ומרגש לא פחות ביצירה שלו. קומה חדשה. באלבום הרביעי, לצד ניגוני ברסלב ולחנים של רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, הוא הקליט גם שני שירים עבריים, מהרפרטואר של אנשי העלייה. “שתלתם ניגונים” של פניה ברגשטיין, ו”שם במקום ארזים” שנכתב לפני למעלה ממאה שנה, בתחילה בגרמנית, ואז ביידיש ועברית, שיר כיסופים לארץ ישראל. השירים המפורסמים האלה זכו ברבות השנים לאינספור ביצועים, אבל לא כמו אלו של בן עמי. הוא שר אותם בדבקות של חסיד.

עם צאת האלבום הזה בשנת 2005 שודר בערוץ הראשון הסרט ‘מנהלל לירושלים’ שמתעד את ההקלטות באולפן ואת חייו של בן עמי בין בתי אונגרין לנהלל. סרט מקסים. רואים אותו נוהג בטרקטור ברחבי המשק, זקנו ופאותיו מתבדרים ברוח העמק, שר ניגוני חסידים וחלוצים, פוגש חברי עבר במאור פנים ואז יוצא להתבודד ולרקוד בשדות. והכול במין הרמוניה כזאת, כאילו אין דבר טבעי מזה שבן נהלל יהיה חסיד ברסלב, ושחסיד ברסלב יתרפק על ארץ ישראל היפה ועל החלוצים של נהלל. מסע מושבות של איש אחד.

“אני לא מתנתק או מתכחש לשום דבר שעברתי בחיים, אלא בונה עליו כסולם”, הוא אמר רק לפני שלושה שבועות בריאיון מקיף שהעניק ליוסף ארנפלד מ’קרוב אליך’, הריאיון האחרון בחייו. “קיבלתי יראת שמיים פנימית גדולה גם מאמא וגם מאבא, מהמידות שלו, מהמסירות שלו ואהבת ישראל שלו. שניהם בעיניי מודל לחיקוי והשראה לחיים האמיתיים. כל מה שזכיתי והם לא זכו, הוא בזכותם”.

הרב אלישיב ברלין, שמלמד בישיבה לצעירים של מרכז הרב והפיק את אלבומי הישיבה המיוחדים, צפה בסרט ובעקבותיו הזמין את בן עמי לשיר את “שיר האמונה”, השיר המפורסם ביותר של הרב קוק, באלבום של הישיבה. איזו בחירה מדויקת. לא נראה לי שהרב זצ”ל היה בוחר מישהו אחר לשיר את ההמנון שלו, “לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה, לשוב לארץ קודשנו, עיר בה דוד חנה”.

6.

בערב ראש השנה האחרון, אחרי שלושים שנה ברציפות באומן (שאליה הגיע לראשונה, בדרך לא דרך, כבר בשנות השבעים, בתקופת מסך הברזל), נשאר בן עמי בארץ. מאז התפרצות הקורונה, כמי שנמצא בקבוצת סיכון, הוא גזר על עצמו בידוד וכמעט לא יצא מהבית.

למרבה הצער הוא נדבק ומצבו הידרדר במהירות. חמישים שנה בדיוק אחרי אותו חג שמחת תורה שבו שם לב אל הנשמה, במנזר בעין כרם, נפטר ר’ דוד רפאל בן עמי לא רחוק משם, בבית החולים הדסה בירושלים. באה מנוחה ליגע.

• הטור פורסם בעיתון ‘בשבע’