5 שנים להסתלקותו של הגאון רבי יורם מיכאל אברג’ל זצ”ל, מייסד וראש מוסדות ‘קול רינה רב פעלים’, שמרכזם בנתיבות.
משטרת נתיבות חסמה אמש את כניסת העולים אל הציון, ורק בני המשפחה הקרובה הורשו להיכנס פנימה אל מתחם הקבר.
רעייתו, הרבנית גאולה, במונולוג, לצד הציון הקדוש – עם חרדים 10:
“חמש שנים חלפו מאז שהאדם בדמות מלאך עלה בסערה השמימה. קשה להמשיך את השיגרה. אבל מצד שני יודעים שהוא כאן. כפי שהבטיח שלעולם לא יעזוב אותנו – אנחנו רואים שלא עוזב אותנו. בכל תפילה, כל בקשה – אנחנו מקבלים מענה.
“אי אפשר להאמין איך שהרב אהב כל יהודי, לא היה משנה לו צבע, גובה, עדה. כל יהודי הוא ‘חלק אלוקה ממעל’. לא פעם ולא עשרות פעמים, ניגשו אנשים פשוטים, וגם כשלא הייתה לו פרוטה בכיס, לקח הלוואות ודאג לשמח כל יהודי.
“כשהוא היה בבית רפואה, הבן ממשיך דרכו החיד”א – רבי חיים יוסף דוד – הגיעו אליו כל בוקר אנשים. אחד ביקש 40, אחד 50, אחד 200. הגיעו המון אנשים. הבן, החיד”א, לא הבין איך כל כך הרבה באים לקבל סכומים.
“האדם שהגיע וביקש 200, אמר שזה הצורך המשפחתי. החיד”א נתן 50, ואמר שכאשר הרב יחזור ייתן לך 200. החיד”א היה אצל הרב באותו יום, וסיפר לרב עליו השלום שהגיעו אנשים ואחד בא וביקש 200, אבל נתתי לו 50.
“הרב אמר לו: ‘בני תוסיף לו 150, הוא צריך את זה, הוא צריך. תיתן בעין טובה’. הוא היה עושה כל כך הרבה חסדים בסתר. לקח הלוואות וכיסה אותם.
“באחד מחופשות הקיץ, אני בתור מנהלת בית ספר מקבלת הטבות כמו כל מנהלת אחרת. אמרתי לרב, יפה משכורת מכובדת. התשובה הייתה: אישתי זה בדיוק לכסות את המינוס.
“אמרתי לו: ‘מה? על מה מינוס?’ מיד חזרתי בי. אמרתי: סליחה, לפי ההלכה הכל שלך, מה שאתה רוצה תעשה.
“באחד הפעמים הייתה משפחה מאוד במצוקה. היו צריכים 100 אלף שקל. ברור שסכום כזה לא נמצא, לא בבנק ולא בבית. אבל לשמח יהודי הוא דאג לקחת הלוואה. הוא כיסה את ההלואה. הוא משכן את הבתים של הילדים, כדי שהיה לו לשלם משכורת לאברכים.
“ימים ספורים לפני שהלך בסערה השמימה באנו ואמרנו: ‘אבא, קיבלנו שכל המשכון של הבתים הסתיים בשעה טובה’. הכל בכדי שהיו משכורת לאברכים. הרב שמח וחייך וכל זה כדי לתת ולאפשר לבני תורה ללמוד תורה, לא לטובת עצמו אלא לשמח. משכנו בשביל לשמח את הקב”ה. לא היה אדם מאושר עלי אדמות כמוהו, כשהוא ראה שאברכים לומדים תורה.
“גדלנו את הילדים בבית פשוט, פשוט, ואני מודה לבורא עולם שזכינו לחיות איתו, ומחכים ליום הקדוש שהאדם בדמות מלאך יחזור בביאת משיח צדקנו”.
בן משפחה מספר: “הייתה לו רגישות לנכדים. בבית רגיל, אחרי שילדים מתחתנים, הם ממשיכים לבתים שחהם. הרב דאג להיות אבא גם לנכדים, לחתנים ולכלות כמו כמו לילדים שלו, גם רוחנית וגם גשמית. היה מתקשר כל יום לילדים ולא פעם אחת ביום, לבדוק שלא חסר דבר בבית, ולהזכיר כל יום שלוש תפילות. הכל בחום ואהבה.
“המילים האחרונות שאמר, כשנפרד בבית החולים תל השומר, לפני שאיבד את ההכרה: לא אעזוב אתכם לעולם ועד – והבטחה הזו מתקיימת בפועל עד עצם היום הזה, כל בקשה אליו מקבלת מענה מיידי.
“הגעגוע עמוק, החלל גדול, אבל הידיעה שלא עוזב אותונו היא ברורה. הוא רחוק פיזית אבל קרוב קרוב. אנו מחכים לחזרתו עם כל שוכני עפר שיקוצו לתחייה בקרוב ממש”.