‘התמוטטתי. אשתי החזיקה לי את הראש, אמרה לי, ‘אל תעצום עיניים”

דווקא בימים שבהם הקורונה מכה בציבור החרדי, אחד מהמנהיגים הפוליטיים הבולטים – ח”כ משה גפני, “נעלם”.

לפני כחודשיים  הוא ניצל בנס מאירוע לבבי ואושפז. כעת בראיון ראשון מאז האירוע – שהעניק ל’ישראל היום’ – הוא מדבר על מה שעבר וגם משלים פערים בהגנה על הציבור שלו שחוטף אש.

“במשך שנים ארוכות, אף אחד לא טיפל ולא השקיע בחינוך החרדי או בפתרונות דיור לחרדים. הציבור החרדי גר בצפיפות נוראית, הכיתות שלו עמוסות. עכשיו מגיעים כולם ולא מבינים איך בציבור החרדי יש הידבקות. אתם אלה שגרמתם לציבור החרדי לחיות ככה, עכשיו אתם מתלוננים עליו?! זה כמו האיש שהרג את שני הוריו וביקש מהשופט רחמים כי הוא יתום”.

איך אפשר להסביר את השאננות של הציבור החרדי?

“לא היתה שאננות. מהרגע שהתחילה הקורונה אני מתפלל בחצר ולא בבית כנסת. זה מאוד קשה בשבילי, כמו בשביל כל אדם חרדי. קשה להסביר כמה זה בדמנו, התפילה בבתי הכנסת. הציבור נשמע להוראות. רוב בתי הכנסת סגורים. אני מציע שיתחילו לבדוק גם במקומות שיש בהם ציבור חילוני שלא מקפיד על ההוראות”.

לדברי גפני, הציבור החרדי סובל מגל הסתה נגדו. “לא היה כזה גל אף פעם. אני מקווה שזה זמני ולא יחזיק מעמד הרבה זמן. יש מגמות מכוונות לזרוק הכל על הציבור החרדי”.

בערים החרדיות היתה תחלואה קשה. בגלל לחץ פוליטי שהפעלתם שהן לא ייסגרו, סגרו את כל המדינה.

“כל הזמן אומרים את השטות הזאת על ‘לחץ פוליטי’. למה אומרים את זה רק כשזה נוגע לציבור החרדי? יש שרים שבאים לממשלה ומייצגים קבוצות באוכלוסייה שיש להם קשרים איתן, ואף אחד לא אומר ‘לחץ פוליטי’. אומרים ‘לחץ מקצועי’. לא בגלל החרדים אנחנו בסגר. חד־משמעית”.

גפני מבקר את השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה על ההתנהגות האלימה של המשטרה כלפי החרדים: “התנהגות השוטרים באירועים מול חרדים היא פריקת כל עול. יש מקרים שהגיעו למח”ש, ראינו את הילד שזרקו דלי על ראשו, ילדים שנדחפים על ידי שוטרים. למה? אם זה היה קורה בציבור החילוני, היתה קמה מהומה גדולה”.

לדבריו, “אוחנה נושא באחריות, אבל הבעיה עם המשטרה היתה גם קודם, לפניו. אני לא יודע אם הוא מנסה מספיק. הוא ביקר בבני ברק, באלעד, אבל לא ראיתי שהוא מתאמץ מספיק בעניין. הוא צריך להיות מעורב יותר, לקבוע מדיניות ברורה”.

באשר למצבו האישי מספר גפני: “בשבת, קצת לפני תפילת מנחה, הייתי בבית. פתאום הרגשתי שאני לא יכול ללכת. נפלתי, וקיבלתי מכה מחלון. פתאום התמוטטתי. אשתי החזיקה לי את הראש, אמרה לי, ‘אל תעצום עיניים, אל תעצום עיניים’.

“כדי שהילדים לא ידאגו, החלטתי במוצאי שבת ללכת לעזר מציון בבני ברק, רק כדי שידביקו לי את החתך מעל העין שקרה לי כשנפלתי. רציתי לנסוע לבד, אבל אליהו, הבן שלי, לא נתן לי. כשהגענו לשם, עשו לי אק”ג. וברגע שהם ראו את התוצאות, הם אמרו לי: ‘אתה נוסע למיון, עכשיו’.

“נסעתי לביה”ח מעייני הישועה. הגעתי לד”ר עבד זחאלקה, רופא בכיר שאני מכיר. הוא בן דוד של ח”כ לשעבר ג’מאל זחאלקה. הוא מסתכל על האק”ג ושואל אותי, ‘תגיד, זאת הבדיקה שלך?’.

אני אומר לו, ‘כן’. הוא אומר לי: ‘אתה בטוח?! לא החלפת עם מישהו בדיקות בטעות? כי אתה עכשיו באירוע לבבי פעיל’. קרה לי נס. אם לא הייתי הולך לטפל בחתך, לא בטוח שהיינו מדברים עכשיו”.