חוויתי וליוויתי כבר יותר משש עשורים את החיים כאן במדינה.
תמיד היתה שטנה לחרדים: "לך לצבא, יא משתמט", "איפה יוסל'ה", "עלוקה פרזיט" ועוד ועוד כהנה. אבל למרות זאת, ידענו לחיות בערים ושכונות מעורבות לצד חילונים בנוח, ואף לקרב רבבות ולרשום ילדים לחינוך תורני, יען האיש הפשוט ידע לכבד.
כעת הגענו לתחתית שבתחתית. פשוט הצלחנו למשוך את כל האש לעברנו.
מילא בגל הראשון עוד הצלחנו לומר לכל מיקרופון: "התחלואה גבוהה אצלנו בגלל משפחות ברוכות, צפיפות דיור... מפירי הכללים הם אנרכיסטים, נטורי קרתא, הפלג..." - אך ברגע שצצו התמונות עם ההפרה ההמונית מהמיינסטרים החרדי, עם האמירות הברורות המורות לצפצף - איבדנו את זה לגמרי.
לדוגמה, עיתונאים כמו קלמן ליבסקינד או אראל סגל עברו מהתקפת החונטה המשפטית שזה לחם חוקם, להתקפות נוראיות על הציבור החרדי ומנהיגיו!
קול ענות חלושה - 'זה רק חלק... הרוב המוחץ שומר על הכללים' - נבלע בבליל ההסתה הנוראית, שאני ממרום גילי לא זוכר כמותה מעולם...
רק להיזכר איך שיפדנו את רינה מצליח על משפט אחד שאמרה עלינו בגל הראשון.
או סיפור אישי שאירע לי הבוקר. מתדלק בן מיעוטים - אמר לי: 'זוז מבו, אתם לא שומרים ומדביקים מחלות'.
והוא רחום יכפר.
כותב וחותם בצער רב, מבלי לפגוע חלילה באף כלי קודש.
מוטק'ה קשישא בלוי מירושלים
• פורסם בקבוצת פעילי דגל התורה
