ליל הושענא רבה, בבית כנסת הממוקם בתחילת רחוב רבי עקיבא. שני יהודים, העוסקים לפרנסתם אך קובעים במסירות ובהתמדה עיתים לתורה, ביקשו להמשיך את החברותא הקבועה שלהם, גם בלילה קדוש זה.
בתחילה חשבו ללמוד ברחבת בית הכנסת או ברחוב, אך מאחר ותכננו ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה וחששו להפריע לשכנים הנמים בסוכתם בחוץ, הם החליטו להיכנס לבית הכנסת שהיה פתוח, תוך שהם שומרים על כל כללי הבטיחות.
הם עטו מסכות על הפה ועל האף, התיישבו אחד מהשני במרחק וכן הגיפו וילון ניילון עבה שיחצוץ בינם.
כך הם ישבו, למדו, ושקעו בעולמה של תורה בעמקות נפלאה.
עד שקול מאחוריהם גדע את הלימוד באיבו.
“אסור לכם להיות כאן. תנו לנו תעודות זהות ותסגרו מיד את הגמרות”, פקד השוטר הראשון מבין שישה שוטרים שנכנסו לבית הכנסת.
הסבריהם של הלומדים נפלו על אוזניים ערלות, ולא הועילו להם כל ההסברים על שמירת מרחק, מסכות וחציצה.
השוטרים אילצו אותם כאמור לסגור את הגמרות, ושוטר אחד אף הגדיל לעשות וסגר בעצמו את הגמרא. בנוסף, הם הגישו להם דו”ח 500 שקלים לכל אחד והוציאו אותם מבית הכנסת.
אמנם השוטרים סגרו להם את הגמרות, אבל את הלימוד הם המשיכו על ספסל ברחוב, תוך שהם לומדים בלחש כדי לא להפריע לשכנים.