הגר”י זילברשטיין פסק: “לא צריך להתפלל על חולה שהלך בלי מסכה”

יוסף גרינבוים
|
כ"ד תשרי התשפ"א / 12.10.2020 17:57
הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן ואחד מגדולי פוסקי ההלכה – קובע כי ישנם מקרים בהם אין להתפלל על אדם שהלך בלי מסכה וחלה • “אדם הפוגע בעצמו אין צריך להתפלל עליו, ואין לו לברך הגומל”

בהכרעה שיצאה מתחת ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, ואחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו, הוא קובע כי ישנם מקרים בהם אין להתפלל על אדם שהלך בלי מסכה על פניו – וחלה בנגיף הקורונה.

וכך נשאל: בבית כנסת מסוים נאמרים פרקי תהילים על חולים על ידי תלמיד חכם צדיק, המשמש גם כמוהל, ורבים מגישים לו שמות שיתפלל עליהם. והנה אחד המתפללים שאינו בקו הבריאות, מגיע לבית הכנסת ללא מסכה על פניו. גם כאשר פנו אליו כמה מהמתפללים וגם הת”ח המדובר וביקשו ממנו שיעטה מסכה על פניו, הוא מסרב בכל תוקף.

אמר לו הת”ח: הרי אתה מאבד את עצמך בידיים, ואם תחלה, אל תבוא אליי שאתפלל עליך!

לאחר מספר ימים אכן חלה האיש ההוא בקורונה, ואף אושפז במצב קשה. בני משפחתו פנו אל הת”ח שיתפלל עליו בזמן הבריתות שהוא עורך.

אמר הת”ח שהוא לא רוצה להתפלל עליו ‘כי הזהרנו אותו שהוא מאבד עצמו לדעת ושלא יבוא אליי שאתפלל עליו.  שואל התלמיד חכם: האם הוא צודק בסירובו
להתפלל על החולה הזה?

השיב על כך הגאון רבי יצחק זילברשטיין: “התלמיד חכם אינו צודק. שהרי החולה גם מתחילה לא היה בקו הבריאות, ואולי אף לא היה צלול בדעתו לגמרי. בנוסף לכך, מאחר שהבלבול רב, יש אנשים הסוברים שאין צורך לעטות מסכה ויש בלבול גדול בעולם.

ה’מנחת אלעזר’ דן האם אדם שהכניס עצמו לסכנה כדי להציל את רכושו וניצל בדרך נס, צריך לברך הגומל, והוא קובע שאין צריך לברך.

מעשה שהיה ביהודי שסחר באבנים טובות והלך ברחוב וחבילת אבנים בידו. לפתע הגיח שודד שהיה חמוש בנשק וניסה לגזול את החבילה ממנו. למרות שהיהודי ידע שלשודד יש נשק לא מסר את החבילה אלא החל לברוח בריצה עקלקלה. השודד ירה ולא הצליח לפגוע בו.

היהודי הגיע אלינו ושאל האם לברך הגומל. השבנו לו שהוא פרא-אדם על שהכניס עצמו לסכנה, כי מן הדין היה חייב למסור את כספו ולא לסכן את עצמו, ולכן שלא יברך הגומל.

גם ב’לב חיים’ להגאון רבי חיים פלאג’י כתב שאדם ששתה סם המוות והסתכן, והרופאים הצליחו להצילו, אינו מברך הגומל כי הוא הביא את הצרה על עצמו ובידיו.

בכל זאת פסק רבי רבי חיים פלאג’י לברך הגומל משום שהוא עשה זאת מתוך מצוקה גדולה של רעב חזק. כאשר אדם נמצא ברעב כזה ועושה מעשה התאבדות, אין להאשימו, והוא נחשב שוגג.

לסיכום: אדם הפוגע בעצמו אין צריך להתפלל עליו, ואין לו לברך הגומל. אבל אם לפני פעולתו הקיצונית הוא היה במצב קשה, או שהיה חולה, יש להתפלל עליו; ואם ניצול, עליו לברך הגומל”.