הנשיא: “אני חש את האוויר מלא באבק שריפה. חידלו, אנא חידלו”

בכנסת נערך אחר הצהריים (שני) דיון מיוחד לפתיחת מושב החורף של הכנסת.

“הדיון החופשי והפתוח בכנסת הוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. אני אמשיך להקפיד על כך שכל חבר כנסת יוכל להשמיע את עמדתו ללא מורא. באותה מידה, חירות הביטוי אינה החירות להכפיש ולעודד אנרכיה. אפשר לבקר, אפילו בחריפות, אבל לגופו של עניין, לא לגופו של אדם. בין אם הוא אזרח מן השורה או בין אם הוא ראש ממשלה”.

לדבריו, “הגיעה העת לשיח אחר, שיח מאחד ולא מקטב. שיח תרבותי ולא מתלהם. הגיעה העת שנשמש דוגמא לאופן המכבד שבו כל ביקורת, חריפה ככל שתהיה, צריכה להישמע. זוהי חובה אישית של כל אחת ואחד מאתנו. אני קורא לכלל חברי הכנסת לעמוד בה”.

הוא התייחס למשבר הקורונה: “אנו מתכנסים כאן כאשר מזה מספר שבועות אזרחי ישראל נמצאים תחת סגר והגבלות עקב התפשטות נגיף הקורונה. הנגיף, מכה בעולם כולו, ובעוצמה אדירה. הוא מביא עמו אסונות כבדים. למשפחות רבות שאיבדו את יקיריהן. לרבים שחלו וסובלים מהשפעות המחלה. לעצמאים ולעובדים אשר מקור פרנסתם חרב או נפגע באופן קשה.

“זהו משבר אדיר ממדים, אשר מדינת ישראל, כמו מדינות העולם כולו, נדרשת להתמודד עמו בתנאים של אי וודאות וקושי הולך וגובר. האופן יוצא הדופן בו נערכת ישיבה זו הוא ביטוי לאתגר העצום הכרוך בפעילות הכנסת בזמן מגיפה. מאה ועשרים חברי הכנסת מגיעים מכל קצווי הארץ, נפגשים תדיר עם מספר רב של אנשים, וביחד עם עובדי הבניין נמצאים כאן במשך ימים ולילות ארוכים בחדרים סגורים. החשש להתפשטות רחבה של המגיפה ולשיתוק עבודת הכנסת, הוא יומיומי וממשי.

“עד כה, עמדה הכנסת באתגר זה בהצלחה בלתי מבוטלת. בתוך כארבעה חודשים חוקקה הכנסת ששים וששה חוקים בקריאה השלישית, תוך שחברי הכנסת דנים בכל אחד מהם במקצועיות וללא לאות, תוך הקפדה על דיון ראוי ומעמיק”, הוסיף יו”ר הכנסת.

הנשיא ריבלין בישיבת פתיחת מושב הכנסת: דומה כי איבדנו את המצפן אשר ליווה אותנו מקום המדינה עד היום. מצפן העקרונות וערכי היסוד

נשיא המדינה רובי ריבלין, שנשא דברים בישיבת פתיחת מושב הכנסת, נשא תפילה בפתח דבריו, כשהוא חובש כיפה לראשו: “יזכור אלוהים, ויזכור עם ישראל את נשמות אזרחי ישראל, שהלכו השנה לעולמם בשל נגיף הקורונה. נזכור את אותם חלוצים ומייסדים, ניצולי שואה, עולים וותיקים, לוחמים ויוצרים, תלמידי חכמים, יהודים וערבים, נשים וגברים, קשישים וצעירים. כולם אהובות ואהובים, לכולם שמות ופנים. יסלח לנו – על חטא שחטאנו ברפיון ידיים, על שלא עשינו מספיק, ולא הצלחנו להצילָם, ובשל כך – חיים אבדו. אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך, ותנהיגנו לימים טובים. אמן וכן יהי רצון.”

הנשיא ריבלין התייחס למשבר הקורונה ולמתח בין חלקי העם: “העם בישראל הבין את גודל השעה, התגייס ושילם מחיר אישי, כלכלי, דתי, נפשי ותרבותי כבד, ורק כדי שנעבור את התקופה הקשה הזו. ואולם לצערי ככל שהמשבר העמיק, העמיקו המחלוקות, והשסע בינינו. לא שיערתי בנפשי באילו עוצמות יפקוד אותנו הקרע הזה.

“חברים, אני חש את האוויר מלא באבק שריפה, אני מרגיש את הזעם המציף את הרחובות. אולם, לא יעלה על הדעת כי ערב ערב, מפגינים מכים מפגינים. שוטרים מכים מפגינים. מפגינים זורקים אבנים על שוטרים. השבטיות הישראלית פורצת מבין הסדקים, ואצבעות מאשימות מופנות ממגזר למגזר, משבט לשבט. חידלו. אנא חידלו. זו לא הדרך. יש לתת מקום לכאב. אין זעקה שאינה ראויה להישמע. רק מתוך הכרה והקשבה האחד לשני, נוכל להתמודד עם המשבר הפוקד אותנו”.

הנשיא ריבלין מתח ביקורת על התנהלות הממשלה ועל כך שלא מונה מפכ”ל קבוע וטרם אושר תקציב המדינה: “דומה כי איבדנו את המצפן אשר ליווה אותנו מקום המדינה עד היום. מצפן העקרונות וערכי היסוד, שאנו מחויבים לקיימם. עלינו להביט קדימה. קדימה לטווח הקצר וקדימה לטווח הארוך. המגפה כאן איתנו כדי להישאר, ואיננו יכולים להתמודד איתה כשידינו קשורות מאחור. כבר יותר משנתיים שהמשטרה מתנהלת כאשר בראשה עומד ממלא מקום, אך המשטרה מנהלת, ברגעים אלו ממש, את אחת המערכות המורכבות בתולדותיה. מנו מפכ”ל עכשיו.

כבר שנתיים, מתנהלת מדינת ישראל, ללא תקציב, מערכת החינוך אינה מצליחה לגבש כיוון ברור להתמודדות עם אתגר הלמידה מרחוק, ותלמידים רבים נותרים מאחור, הפער הדיגיטלי מתרחב, ואנו עלולים לאבד את דור העתיד. אל תתנו למערכות הרווחה לקרוס, מול נוער בסיכון חסר מסגרת, מול האלימות הברוטלית נגד נשים, מול קשישים גלמודים, מול העוני הגדל. טפלו בהם כבר היום! דאגו להם עכשיו! עסקים קורסים, שיעור האבטלה גבוה, הגרעון גדל, והמערכת הרפואית – כורעת תחת נטל התחלואה. העבירו תקציב עכשיו, ואפשרו למשק הישראלי – את היציבות הבסיסית – לה הוא זקוק.”

בסיום דבריו קרא ריבלין למנהיגות קשובה ואמר: “כאומה, עלינו לשוב אל המצפן שלנו, עלינו להביט קדימה, ולהתחיל תהליך של תיקון – ארוך, עמוק ותשתיתי. כפי שלמדנו בצה”ל, כשמתברברים בניווט עלינו לחזור לנקודת ההתחלה. תהליך שאינו מוגבל תחת מצב החירום. תהליך שדורש הכרעות קשות. זהו הזמן למנהיגות קשובה, שרק האמת והעובדות נר לרגליה, אמיצה, אחראית, ערכית, העובדת למען האזרחים כולם. מנהיגות שמבינה שחיבור ושותפות, בין האוכלוסיות השונות במדינה, הם הערובה להצלחה במשימה הלאומית שלנו כיום. אני מאמין בעם הזה, אני מאמין ביכולת שלנו לנצח. האמינו בו גם אתם.”