זה נראה שה’עולם’ שלנו איבד את עצמו לחלוטין. אין כבוד לרופאים, אין כבוד לרבנים, אין כבוד אפילו ללאו המפורש “לא תרצח” ממש.
בישראל, אצל קהילות גדולות וחשובות, מתנהגים כאילו אין קורנה. בתי כנסת בבני ברק בראש השנה, אלפי חסידים ללא מסיכות, ללא מרחק. ואנחנו רואים כמה יהודים נפטרים כל יום בארץ ישראל. זה אסון.
כאן בשכונת קראון הייטס, בערב יום כיפור, התפללתי בחדר של הרבי למעלה. רציתי לרדת לזאל למטה לראות אם התחילו ‘כל נדרי’. ירדתי דרך המשרד של הרב לייב גרונר ז”ל – והייתי בהלם.
770 היה מפוצץ עד אפס מקום, אי אפשר היה להכניס אפילו סיכה. לא ראיתי אפילו אחד עם מסיכה.
מי לוקח את האחריות על ההתנהגות הזו? אין יותר רבנים? אין יותר רופאים? אין תורה? מה הולך פה?
•
והנה עוד סיפור שקרה פה בשכונת קראון הייטס: מוצאי שבת לפני יום כיפור, בחור שהיה אמור להיות חזן ב’כל נדרי’, מוסף ונעילה באחד מבתי הכנסת בשכונה, מניין גדול, הרגיש שאיבד טעם וריח כבר במוצאי שבת. הלך לרופא ועשה בדיקת קורונה. הוא קיבל את התוצאות רק אחרי יום כיפור, וביום כיפור הוא התפלל את כל התפילות במניין!
איזה חוצפה! מאיפה יש לך את האומץ לעשות את זה?
לאחר יום כיפור, כשהגיעו כמובן התוצאות החיוביות, דוקטור רוזן שלח לכל המתפללים הודעה מבקשת ומתחננת להיכנס כולם לשבועיים בידוד.
ואז אומרים לו האנשים: מה? השתגעת? סוכות בבידוד? שמחת תורה בבידוד? בחיים לא.
דוקטור רוזן המום. מה הולך פה? לאן אנחנו הולכים? זה בגדר רציחה ממש ה’ ישמור!
•
ועכשיו לגבי שמחת בית השואבה: אלו שבנו את הבמה בצומת מונטגומרי וקינגסטון, לקראת שמחת בית השואבה, זו הפקרות ממש, איני רוצה לנקוט בביטויים חריפים יותר. זה גובל ברציחה ממש.
אל תגידו לי שהם חסידים, שזו התקשרות. הם כלום בעיני. רק גסות רוח שאין כדוגמתה.