ישראל מצויה בסגר חסר תקדים. המשק הישראלי מרוסק. מעל מיליון איש מחוסרי עבודה ותעסוקה. המעמד הבינוני מצוי במשבר קיומי וכ-70,000 עצמאים סגרו את מפעל החיים שלהם לבלי שוב.
ישראל משלמת את המחיר הגבוה בתולדותיה על מזבח הפוליטיקה הקואליציונית. זהו סגר לאומי שכל כולו כישלון הממלכה ליישם את מדיניות הרמזור והטלת סגרים נקודתיים על ערים אדומות, ברובן חרדיות.
זהו המחיר הקואליציוני הגבוה ביותר ששולם אי פעם למפלגות החרדיות.
•
משבר הקורונה היה בעיני רבים אתגר לאומי שיכול היה להוות זרז לתהליכים סוציולוגים המגדירים מחדש יחסים בין שבטיים בחברה הישראלית. ההתגייסות הקהילתית, היותו של הווירוס חף מכל העדפה מגדרית, מגזרית או מיקום גאוגרפי – הביאו בערב פסח לתחושת התגייסות רבתי.
בשלהי חודש אפריל השנה עוד התנהלו דיונים על האפשרות להקמת מודל אזרחי חלופי לשירות לאומי. המודל הזה עתיד היה להחליף מדעת את ההתעקשות העמוקה והמיותרת של רובנו על מודל השירות הצבאי לכולם. השירות האזרחי מהווה ‘תעודת כניסה’ לאזרחי ישראל, הערבים והחרדים, לליבת הישראליות ולשוק התעסוקה, תוך הכרה בגופי התנדבות מרכזיים ובשירות למען הקהילה.
אזרחי ישראל הערבים, בעיקר הצעירים שבהם, ראו במשבר העמוק שנוצר נקודת חיבור לרקמה הישראלית והזדמנות להעמיק תהליכי שילוב.
אלא, שדווקא ההתפתחות הזו איימה על ליבת הבדלנות של החברה החרדית. הבדלנות החרדית אינה בהכרח עניין אידאולוגי. מדובר בקרב על מנהיגות, שליטה, ריכוזיות, השפעה וממון – הרבה מאוד ממון.
התהליכים החברתיים האיטיים, אך המשמעותיים, שעוברים על המגזר החרדי מוכרים לכל הרבנים ולכל נושאי הכלים בחצרות ובישיבות. המגיפה העצימה אותם באחת ואיימה להביא לערעור היסודות המבניים שם.
הכניסה ההרואית של לוחמות ולוחמי פיקוד העורף אל ליבת העיר בני ברק ושכונות חרדיות בירושלים, סימנה את שבירתו של קו הנסיגה האחרון של המנהיגות החרדית. מה שנראה ובצדק כקבלת פנים חמה לחזית המדינה הציונית, הובן בחצרות האדמו״רים כקו פרשת מים.
•
היחסים בין החברה החרדית לבין המדינה מורכבים כמעט כמו אלף הגוונים המאפיינים את החברה החרדית עצמה. אולם, ההנהגה החרדית הדתית מעולם לא ביקשה להשתלב.
בישראל פועלת הלכה למעשה אוטונומיה חרדית, המבוססת על יחסים כלכליים עמוקים בינה לבין מדינת האם. ‘מאזן הסחר’ בין האוטונומיה החרדית למדינה הוא לרעת המדינה בכל פרמטר.
גם ההשתלבות המוצלחת מאוד של נשים חרדיות בתעסוקה והשתלבותם האיטית של גברים חרדיים בתעסוקה – אינה משנים דרמטית את המאזן. המדינה מעניקה קצבאות, תשתיות, רפואה והאוטונומיה מנהלת את השאר.
המעורבות הפוליטית, בעיקר זו האשכנזית, תכליתה להבטיח את יחסי הסחר והכלכלה.
ישנה תמונה אחת המתארת בהבזק צמצם חד את מהות הקרב והמערכה על האוטונומיה החרדית בעין מגפת הקורונה. תמונתו של יענקי קנייבסקי, נכדו של מרן הגר”ח קניבסקי, המתווך במו פיו בין גדול הדור לעדה ומורה במישרין על הפרת הכללים והבידוד. זו תמונה שתכליתה להבהיר מי בעל הבית באוטונומיה החרדית ומי הוא יד המלך.
למיטיבי לכת התמונה הזו היא כל מה שנדרש. זו תמצית ההוויה, ההשפעה ומסלול הכסף. לציות יש חשיבות על מנת לסמן את המעמד, המעמד מקנה השפעה, השפעה מעניקה ממון ומימון. הצבא, גם זה החרדי, בסוף צועד על קיבתו.
משבר המנהיגות והפיצול ברחוב החרדי משפיע גם הוא.
חולשת החסידויות, הפיזור הרב בתוכן והעצמת כוחם של הליטאים ודגל התורה במבוך החרדי, מביאים כל אדמו״ר למעשים קיצוניים שיבטיחו את מנהיגותו הפנימית. אין כמו בדלנות וריאקציונריות בשביל להשיג הישג הישרדותי זה.
איש לא מעז לערער על מעמדו ההלכתי של הרב קנייבסקי והוא נותר קול כמעט יחיד, בעידן בו אין מגוון פוסקים בעלי מעמד דומה בקרב החסידים והחרדים הספרדיים.
•
מאחורי מסך העשן ממשיך להתקיים תהליך איטי, ממושך ועמוק של התפקחות. המגיפה גבתה מחיר יקר בהחברה החרדית. האסון ניבט כמעט מכל בית ומכל רחוב. שמות המתים במגיפה מוכרים, היא אינה פוסחת על עילויים, רבנים, רבניות ואפילו לא על אדמו״רים.
משבר המנהיגות עוד יצוץ על פני השטח. כעת מתמודדים עם המתים ועם התחלואה.
כשתצא היונה מהתיבה לבדוק אם קלו המים, יפתח הדיון על עתידה של האוטונומיה החרדית מחדש.
• ליאור חורב הוא יועץ אסטרטגי בינלאומי המתמחה בעולם התודעה לממשלות, גופים רב לאומיים וחברות