“אתם אשמים בהתפשטות הנגיף”: יצחק רביץ פותח חזית עם השמאל

לכבוד

תת אלוף במיל’ אמיר השכל

אמיר מכובדי,

כותב אני את הדברים הבאים מדם ליבי וכולי תקוה שדברים היוצאים מהלב יכנסו ללב.

כבר חודשים שאני, צוות המועצה וחבריי ראשי הרשויות עושים מאמצים כבירים בעזרת ה’ להורדת התחלואה, אין לנו יום ואין לנו לילה, לא חופשות, לא חגים, כלום, חיינו קודש עבור המטרה.

הממשלה כולה עושה מאמץ אדיר כדי למגר את הנגיף. חלק מרכזי מהמאמץ הוא קטיעת שרשרת ההדבקות. חלק מרכזי בפעילות לקטיעת השרשרת זהו סגר, אבל סגר אמיתי וברצינות ולא משחקים של כאילו, בלי שטיקים ובלי טריקים.

אם יהיה סגר אמיתי שכולם יישארו בבתים ורק עובדים חיוניים יצאו, ברור שההדבקה תרד דרמטית. לא צריך להיות גאון כדי להבין דבר פשוט זה.

מספרי הנדבקים החולים קשה והנפטרים הגיעו לממדים מבהילים. הממשלה ברוב אחריותה רוצה להוביל לסגר לתקופת זמן משמעותית כדי למגר את הנגיף. בחודש מרץ זה עבד ואין סיבה שכעת זה לא יעבוד.

הבעיה מתחילה כשבאים אנשים ואומרים מלבד אוכל רופאים וכד’ יש עוד דבר אחד חשוב שעליו אנחנו לא מסכימים לוותר, “מצוות ההפגנה”, זהו קודש קודשים ועל זה לא נוותר.

ובאה הממשלה המורכבת הזאת ובגלל הכבוד לאנשים ו/או הלחץ התקשורתי מאפשרת את ההפגנות המופקרות הללו.

ואז באים אנשים אחרים ואומרים, נכון, הנגיף מסוכן, אבל כנראה לא כל כך מסוכן, עובדה שקבוצת אנשים קטנה וקולנית כפתה על הממשלה לאפשר לה להחריג את ההגבלות ולאפשר להתקהל כדי לקיים “מצוות” הפגנה.

וכעת כל תושב מחליט מה אצלו קודש קודשים, כי הרי הממשלה מאשרת שלמרות שהנגיף מסוכן, דברים קדושים לא מבטלים בגלל הנגיף.

יבואו הדתיים והמסורתיים ויגידו, הדבר הקדוש ביותר זה תפילה בבית כנסת, יבואו אחרים ויגידו, אצלנו מסיבה אצל הסבתא בהשתתפות 50 נכדים זה הכי קדוש. וכך נהרס בידיים המאמצים של הממשלה להציל אותנו.

מי שאשם בכך שהסגר מתפורר אלו המפגינים שלא מוכנים לוותר.

כולם ויתרו, הדתיים סגרו את הקדוש והיקר להם, אנשים עורכים חתונות בסלון הבית במקום לשמוח עם כל המשפחה, מוותרים על לוויות, שמחות, אירועים, מצוות, שבת, חגים, אבל המפגינים אינם מוכנים לוותר על הדבר שקדוש עבורם.

כמי שנמצא בחזית המאבק, וכמי שמשוחח כל יום כל היום עם מאות איש, אתם המפגינים אשמים שלא מצליחים לעשות סגר, אתם אשמים בהתפשטות הנגיף.

אתם שלא יודעים לקחת אחריות ציבורית וערבות הדדית וחושבים שאתם חיים לעצמכם, לזה קוראים אנרכיה.

חייבים סגר הדוק בלי להתחכם, בלי התקהלויות, בלי הפגנות, בלי 1000 מטר מהבית, בלי שכירת דירות פקטיביות, בלי שטיקים ובלי טריקים, בלי בתי כנסת ובלי מוסדות חינוך.

אנחנו במאבק להצלת חיים, חייבים להתאגד יחד כאיש אחד בלב אחד, ולהשאיר את הפוליטיקה לזמן אחר.

כתבתי את הדברים בכאב בלתי רגיל, ומתוך תקווה שתגלו אחריות ותחדלו מכך.

כי בנפשנו הדבר.