הרשת מלאה בזה – במילה ‘לך’, המשפילה.
אלו אומרים לביבי ‘לך’, ואלו אומרים לשמאל ‘לכו אתם’. בינתיים ברחובות של תל אביב תהלוכות של מחאה, וה’דוסים’ הולכים ל’טישים’.
נתקלתי אתמול גם בפוסטים של ‘הלכה המדינה’. והרוב? הרוב יושב בבית בסגר ומרגיש איך השיח נהיה רעיל והאלימות גוברת.
כמה קשה להטיל ספק בדעות שלי עצמי. עוד מעט שמחת תורה, נפגוש שוב את פרשת בראשית ולאחריה נקרא את פרשת לך לך.
לא ביבי לך, אלא אנחנו. נתבקש לתת לעובדות סוף סוף לבלבל אותנו. להיות קצת אברהם אבינו .לבדוק, אולי יש מישהו טיפה צודק גם בעבר השני.
תארו לעצמכם שדוסים יצטרכו לשאול את עצמם, אולי החבר’ה שם בתל אביב לא כאלו מפחידים? התל אביבים יצטרכו לבדוק אולי לא כל הדוסים שחורים ומדבקים. שמאלנים יצטרכו לשאול אולי לא כל הביביסטים כאלו מטומטמים, וימניים יצטרכו לשאול אולי לחבר’ה האלו בבלפור באמת כואב והם לא באמת אלו שהכי מנותקים.
אולי במקום להאשים את המגזר ההופכי, זה מתחיל מהשני מטרים שלי? תכלס, כולנו נדרשים לעשות ‘לך’. וגם ‘שוב’. לחזור לפרופורציות.
ה’לך לך’ היחידי שאפשר לדרוש ממישהו בעידן הזה זה רק ממני עצמי.
אפשר לחשוב שזה ביבי והחרדים והבלפוריסטים שעושים לנו את כל הבעיות במדינה, זה לא ביבי שצריך ללכת, זה אני ואתם.