סוף הזמן: נערכים לבחירות • טורו הפוליטי של אבי רוזן

השבועיים האחרונים דומים בכנסת ל’סוף זמן’ המוכר בעולם הישיבות. חברי הכנסת מתרוצצים מוועדה לוועדה, ממזכירות הכנסת למחלקות המשפטיות, ומנסים להעביר ולרשום חוקים נוספים.

מושב הקיץ החל במאבק על דמותה ואופייה של מדינת ישראל ומסתיים במאבק על קיומה של המדינה כמדינת היהודים. מושב הקיץ סימן יותר מכל את יריית הפתיחה למאבק נוסף שבין דת למדינה במאבק על חוק הגיור של ח”כ שטרן, אך למרבה הצער הוא הסתיים באזעקת צבע אדום ולקח את המחוקקים והמדינה למאבק על קיומה של מדינת ישראל.

הכנסת ה-19 הצטיינה בשבירת הסטטוס קוו שבין דת למדינה. היא רשמה מאז כינונה פגיעה בכל היקר והקדוש לעם ישראל. זה החל בגיוס בני ישיבות והמשיך בפגיעה בקדושת השבת, למרות עמדת שר הפנים. חוק הגיור היה אמור להיות המסמר האחרון בארון הקבורה ביחסי דת ומדינה.

עיניהם של שופטי בג”ץ עוקבות ובודקות אחר חברי הכנסת, כיצד הם יפעלו בנושאים השונים שהגיעו לפסיקתו של בית המשפט ושהוחזרו על ידו לחקיקה בכנסת. ברגע האמת הם יאזנו את החקיקה באופן שתהיה הפוגעת ביותר, ע”ע פסק ‘ברית המילה’.

לצד הפולמוס הפוליטי שבין שמאל לימין, בין דתיים לחילונים, מופיעה לה מלחמה בגבול עזה. מלחמה שגרמה ללכידות ואחדות בעם ישראל. אדמו”רים ורבנים פוקדים את בתי המשפחות השכולות ומתקבלים בחום. הם באים לנחם ולעודד את המשפחות, שמרביתן אינן שומרות מסורת, וזוכים לכבוד והערכה רבה. איש אינו מתריס, איש אינו מקנטר, הם שואבים מאותם רבנים דברי חיזוק ועידוד.

גם העם שבשדות אינו מרפה מתפילה למען החיילים. תוכניות ויוזמות מבורכות לקחו על עצמם קהילות שלמות בהיכלי התורה, עורכים מי שברך לפצועים ומתפללים למען החיילים. בבני ברק, באלעד, בירושלים, בקרית ספר ובכפר חב”ד התארגנו משפחות רבות ושלחו לחיילים דברי מתיקה.

כנגד כל המתרסים המבקשים לפלג את העם, יצרה המלחמה דבק ואחדות בין יושבי העם, בין דתיים לחילוניים, בין אשכנזים לספרדים, בין חובשי כיפה סרוגה לשחורה. עת צרה היא ליעקב, ואיש אינו מזכיר את העבר אלא מבקש על העתיד.

החרדים לא רוצים את נתניהו

גם המפלגות החרדיות נותנות לנתניהו שקט פרלמנטרי, מבחינתן, כל עוד צה”ל לוחם, אין ‘אי אמון’ בממשלה. נתניהו קורא לראשי הסיעות החרדיות לתדרוכים ועדכונים. בכיר בלשכת ראש הממשלה אמר לי: “בחורף נתניהו יוציא את לפיד ויכניס את החרדים”. “אתה בטוח?” שאלתי. והוא השיב: “כן, מבחינת נתניהו המטרה מיד אחרי הלחימה לחזור לברית עם המפלגות החרדיות”. לשאלתי האם ליברמן יהיה מוכן לשבת עם ליצמן, אמר הבכיר, לליברמן אין ברירה, הוא לא רוצה ללכת לבחירות עכשיו.

אז מבחינת נתניהו הוא רוצה את החרדים, אבל החרדים לא ממש רוצים את נתניהו. כתבתי זאת בטורי לפני כשבועיים, ואני שב וכותב זאת גם הפעם, גפני וליצמן לא רוצים לתת לנתניהו קרש הצלה. יו”ר ש”ס ח”כ הרב אריה דרעי אמר לי שש”ס לא תיכנס לממשלה.

כפי שכתבתי אז, אני שב ומעריך כי בחורף של תשע”ה אנו נמצא את עצמנו במערכת בחירות. ועבור נתניהו מדובר במבחן של ממש, לתוצאות המבצע הצבאי ‘צוק איתן’ תהיה השלכה מיידית על אמונם של אזרחי ישראל בראש הממשלה.

אזרחי ישראל מעוניינים רק בדבר אחד, חיסול הטרור. ממשלת ישראל הציבה רף שונה, פירוז הרצועה מטילים וחיסול המנהרות. ואתם ודאי שואלים ומה עם חיסול החמאס. אז זהו, שלא בטוח כלל שנתניהו רוצה זאת באמת. נתניהו דומה יותר לכירופרקט, הוא מעדיף שלא לחסל את הבעיה, אלא שתמיד הלקוח יחזור עם דרישה לטיפול נוסף.

כך מוצאים את עצמם מיליוני אזרחים בטווח הרקטות של החמאס, נאלצים לחיות מהפסקת אש אחת לאחרת. נתניהו טרם נטל יוזמה, וליציאתו החפוזה מהרצועה תהיה השלכה ברמה המיידית.

נערכים לבחירות

המערכת הפוליטית נערכת לבחירות. אלו לא רק דיבורים בעלמא, אלא ירידה לשלבים מעשיים. ‘בבית היהודי’ היו הראשונים להיערך לכך. בנט פעל לשינוי החוקה ואנשיו ערכו מפקד גדול, דבר שיקנה להם יתרון יחסי במגרש הפוליטי.

האיחוד הלאומי בראשות אורי אריאל משדר אי נחת מהמפקד של בנט ושינוי החוקה. אריאל מעדיף לסגור את הדברים כבר היום ולא להשאיר אותם לרגע האחרון. בנט רוצה להפוך את המפלגה לדמוקרטית, אורי אריאל מתעקש להמשיך להחזיק במפלגה שנתונה לכאורה למרותם של רבנים, דבר שאינו קיים. ככל שזה מצחיק, אורי אריאל אמר לבנט בשיחות סגורות שהוא יאחד את כל גורמי הימין נגדו, וזה כולל גם את מיכאל בן ארי.

אריאל ממנה בסוף השבוע שעבר את אופיר סופר למזכ”ל האיחוד הלאומי תקומה. סופר יחליף את נחי אייל שפורש מתפקידו.

בש”ס הונחו הפעילים להתחיל להיערך לבחירות לקראת אוקטובר, אבל בשיחות סגורות הם מדברים על תאריך של ינואר 2015 . יו”ר ש”ס הרב אריה דרעי וחברי הכנסת של ש”ס, כבר פוקדים את האזורים שעליהם הם מופקדים.

יהדות התורה על סיעותיה השונות, דגל התורה, הסיעה המרכזית ושלומי אמונים, ילכו יחד לבחירות הקרובות, למרות המשקעים וחילוקי הדעות. ביהדות התורה יודעים כי עדיף להיות תלויים זה בזה מאשר להיות תלויים זה לצד זה. מסר נוסף שאותו מנסים להעביר ביהדות התורה הוא לעברם של אנשי ‘בני תורה’ ‘עץ’. בבחירות לרשויות המקומיות הם הלכו בנפרד וגם הצליחו לעבור את אחוז החסימה. אולם אינו דומה אחוז החסימה ברשויות המקומיות לאחוז החסימה לכנסת. בני תורה אינם מסוגלים לעבור את אחוז החסימה. והיטיב להגדיר זאת היטב בכיר ביהדות התורה: “בני תורה אינם שווים מנדט, אבל הם יכולים לקלקל מנדט”.

מופז לעבודה

גם שאול מופז יו”ר קדימה נערך ליום שאחרי. האיש שבקושי רב הצליח להיכנס לכנסת ה-19 מבין שתם עידן קדימה, וזה הזמן למצוא מיזוג. מופז בדק את האפשרות לחזרה לליכוד והבין שצפוף מאוד ברשימה. מה גם שלא חסרים לליכוד ביטחוניסטים: יעלון, דיכטר, דיין וכו’. מופז בדק ומצא לו בית בדוגמת מפלגת העבודה. מי שתיווך בינו לבין העבודה הוא מזכירו הצבאי לשעבר מייק הרצוג. מייק הוא אחיו של יו”ר מפלגת העבודה ויו”ר האופוזיציה ח”כ יצחק הרצוג. כשמופז כיהן כשר ביטחון מייק היה מזכירו הצבאי. ההערכה היא שלאחר המלחמה בדרום יסיים מופז את השלמת המיזוג.

בישראל ביתנו ההערכה היא שליברמן ייפרד מהשר אהרונוביץ והוועדה המסדרת בראשותו תערוך חילופי גברא נוספים. ההערכה היא שלפחות שני חברי כנסת נוספים ימצאו עצמם מחוץ לרשימה. עד אז ליברמן בהחלט יכול לרשום לעצמו ניצחון נוסף במגרש הפוליטי. הוא מחזיר לכנסת את אלכס מילר ובכך מגדיל את כוחו ומקטין את הליכוד.

 נאמנותם של ערביי ישראל

לאחר שוועדת האתיקה של הכנסת החליטה שגם לחופש דיבור של ח”כ חנין זועבי יש גבול, העניקה לה פטור של חצי שנה מהשתתפות בדיוני המליאה. לפני ימים מספר קיבלתי העתק ממכתבו של אלוף משנה דרוזי. מצ”ב מכתבו, לא נגעתי (סימני הפיסוק במקור א.ר.)

האמת על הערבים, ושהיהודים יפסיקו לחיות בתחושת אשמה.

גם אם לא תקראו את זה עד הסוף – אנא העבירו הלאה.

חשוב מאוד שכמה שיותר אנשים יבינו את המציאות !!!

ערביי ישראל, כל כך ” מסכנים” …

למרות שהם מהווים כ-20% מאוכלוסיית המדינה, הם זוכים ב-50% מתגמולי הביטוח הלאומי.

הם כל כך “אומללים”, שגביית המיסים במגזר הערבי היא מגוחכת, והנתונים על כך ידועים לכל מי שמעוניין לדעת אותם.

מילא כשמדובר במיסי המדינה כמו מס הכנסה ומע”מ, אבל הם גם לא ממש טורחים לשלם את המיסים העירוניים שלהם, ובנוסף מצפים מהממשלה לכסות את הגירעונות שהם יוצרים.

כל כך “מקופחים”, עד שברשויות המקומיות שלהם הם מעסיקים את כל החמולה, וכל שתי דקות דורשים ומקבלים מענקים מהממשלה כדי שהרשויות לא יקרסו. ואם מענק כזה מתעכב אפילו ביום, זאת כמובן “ההוכחה” לכך שישראל היא גזענית.

כל כך “מופלים”, עד שכל המגזר הזה חי בבתים צמודי קרקע, כלומר וילות, ובפועל – טירות ענק.

מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק, ואל תספרו לי ש”אין להם תוכניות מתאר”. כי הסיבה לכך היא שהם לא עושים שום צעד בכיוון של תכנון המרחב העירוני. שהרי למי שלא יודע, ועדת התכנון המקומית היא זו המאשרת תוכניות מתאר מקומיות, וזו האחריות של הרשויות המקומיות הערביות לדאוג לאנשיהם.

אבל הרבה יותר קל לבנות בניגוד לחוק בישראל. אף אחד לא מעז להרוס בית של ערבי! בעוד שאם אני רק אתקין פרגולה או אסגור מרפסת שלא כחוק, יעמידו אותי מיד לדין ויחייבו אותי בהוצאות ההריסה ובהוצאות משפט, בנוסף על הקנס.

כל אחד מהם חי על ג’בל משלו כאילו האדמה היא משאב לא מוגבל בארץ הזו.

תושבי סכנין מתלוננים על ”הפקעת אדמות”. הם רק שוכחים לציין שבסכנין חיים 20 אלף איש על שטח של 8,000 דונם, בעוד שברמת-גן לדוגמא חיים למעלה מ-150 אלף איש על שטח של 12,000 דונם כשרבע ממנו הוא פארקים וגנים.

חיים טוב, הערבים תושבי ארצנו.

מספיק לנסוע בוואדי עארה ולראות על איזה שטח יושבים יישובים כמו אום אל פאחם ומוסמוס.

הם כל כך “מסכנים”, עד שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה ערבי יכול לבחור ולהיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות. ארץ שבה ערבי נהנה מכל החירויות האזרחיות שבמדינות ערב אנשים אפילו לא חולמים עליהן. ארץ שבה ערבים יכולים להפגין בלי לחטוף כדור בראש.

ולמי שעוד לא הבין – מה שקרה כאן באוקטובר 2000 לא היה ”הפגנות”, אלא סיוע פעיל לאויב שפתח באותם ימים ממש במלחמה נגד ישראל. בכל מדינה אחרת, אוכלוסיה שהייתה מנסה לחסל את אזרחי מדינתה שלה בכבישים באמצעות אבנים, בקבוקי תבערה, מוטות ברזל ונשק חם הייתה סופגת 13,000 הרוגים, ולא 13.

הם כל כך “אומללים”, עד שמותר להם להזדהות בגלוי עם הגרועים שבאויבינו – איראן, חיזבאללה, החמאס, סוריה, הג’יהאד האיסלמי וכל שאר הרעות החולות – ואיש אינו מעלה על הדעת ברצינות לדרוש מהם נאמנות מינימלית למדינתם.

הם כל כך “מקופחים”, עד שלעולם לא תראו שבמסגרת ”איחוד משפחות” איזשהו ערבי יבקש ”להתאחד” ב”פלסטין”, ”ירדן”, ”מצרים” או ”סוריה”. הפלא ופלא – הם תמיד תמיד מעוניינים להתאחד דווקא במדינה ה”גזענית” הזו! באמת מעניין. אולי כדאי שמישהו ייתן פעם את דעתו על התופעה המרתקת הזאת.

הם כל כך “מופלים”, עד שבכל מדינת ישראל לא תמצאו ערבי אחד שמוכן לעבור ל-”פלסטין” – מדינה שבה כל האזרחים הם בני עמו, דוברים את שפתו, מאמינים בדתו ומנופפים בדגל האהוב עליו.

הם אפילו לא מוכנים להישאר במקומם ושגדר הגבול תעבור ממערב להם ותשאיר אותם בשטח ”פלסטין” וזאת מבלי שייאלצו לעזוב את הבית. תראו את תושבי אום אל פאחם – רובם תומכי התנועה האסלאמית וההסתה האנטישמית של ראאד סלאח – אבל אינם מוכנים לשמוע אפילו על האפשרות שהגדר תעבור ממערב להם והם יסופחו ל”פלסטין” על בתיהם ורכושם. אבל הרי הם ”פלסטינים” – לא?

הרי לא טוב להם במדינה יהודית ”גזענית” – לא? אז מה לעזאזל קורה כאן?

פשוט מאוד מדינת ישראל לא תשרוד !!! (זה בגלל ש-) היהודים (הם) עם מזוכיסטי… אחד נגד השני…

דמגוגיה בגרוש

פעם אחר פעם אני חושף בפניכם את פעולותיו של יקיר המדור אלי בן דהן, סגן שר הדתות. שוב בן דהן מסתבך באי אמירת אמת, שוב הוא בוחר לספר חצי אמת. ושוב הציבור בישראל לא באמת יודע מי הוא אלי בן דהן ומה הוא עושה במשרד הדתות. הנה לכם מקרה נוסף.

לפני חודשים מספר התהדר סגן השר שהוא הצליח להביא 50 תקנים לרבני המושבים. מושבים שעד היום לא כיהנו בהם רבנים יזכו מעתה לרועה רוחני. בן דהן הוסיף ואמר: “התקנים יהיו קיימים לתמיד, שהם יישארו תמיד במושב, ולא צריך כל פעם כשרב נפטר או פורש או עוזב לבקש תקן חדש”, בן דהן השווה את הדבר כאילו הצליח להביא 200 תקנים.

בן דהן רצה להתפאר כאילו הוא הצליח להחזיר את משרד הדתות לתקופת הפנקס הכחול. אלא שבין דבריו של בן דהן לבין המציאות חלים פערים רבים. בחוזר מנכ”ל משרד הדתות שראה אור ב-1.4.14 נכתב שהתקן נשאר רק אם הרב פורש בתוך 3 שנים, אבל אם הוא פורש לאחר 3 שנים, אזי צריך לבקש תקן מחדש.

השאלה המתבקשת היא מתי רב פורש בתוך שלוש שנים?

חשוב לציין כי בכל התקנים שאושרו מדובר על רבנים ב-80% משרה, כשהשכר המלא על פי ההסכמים הקיבוציים הוא כ-4500 ₪.

• טורו של אבי רוזן מתפרסם בעיתון יום ליום