“אני לא מפחד”: זו הסיבה שברחתי מהספר הקבוע שלי בערב החג?

הגעתי ביום שישי לספר הקבוע שלי להסתפר, לכבוד החג.

הספר הוא  בחור ישיבה חרדי, המספר במרתף ביתו.

כשהגעתי נדהמתי: כ-10 בחורי ישיבה היו יושבים על ספות בתוך חדר קטן, ללא שמירת מרחק. מכולם, רק בחור אחד עטה מסכה על פניו.

בחור הלומד בישיבה מוכרת אמר: “300 בחורים נדבקו בישיבה שלי. הגעתי הביתה במוצאי יום כיפור. משרד הבריאות לא התקשר אליי לומר שאני אמור להיכנס לבידוד. אני מסתובב חופשי״.

המשכתי להאזין, תוך שאני יושב בכניסה, מחוץ למרתף.

אברך שישב בפנים סיפר: “שלחו לי הודעה שאני צריך להיכנס לבידוד בגלל ששהייתי ליד חולה קורונה. באמת הייתי ליד חולה קורונה, הם קולעים בול. לאחר שנשלחה אליי ההודעה, חייגתי למשרד הבריאות ובטלתי את הבידוד, אמרתי שזו טעות ולא הייתי לידו. בקלות אפשר לבטל”.

בעוד הם מדברים, ממשיכים להגיע בחורים ואברכים. נכנסים פנימה ללא מסכה, לא שומרים מרחק.

בחור נוסף שנכנס, הגיע מבאר-שבע: ״אני 100% חולה קורונה. יש לי את כל התסמינים. אבל אני לא עושה בדיקה. מפה אני נוסע לטבריה”.

גם לאחר שהוא אמר את הדברים החמורים האלה, המשיכו כולם לשבת כרגיל, לא התרגשו.

אני פשוט הזדעזעתי.

•

הגיע התור שלי. נכנסתי פנימה לחדר,  התייצבתי ליד הספר, שממוקם הרחק מהבחורים, ובקשתי ממנו להחליף את הכפפות. הספר השיב: “אני לא מחליף את הכפפות, אני נמצא איתם מ-6:00 בבוקר”.

לא ויתרתי. “תקשיב, אתה חייב להחליף אותם, נגעת באחרים”.

אבל הוא התעקש: “אני לא מחליף אותם. קורונה זה שטויות וכולם יודעים את זה, אף אחד לא מת מקורונה”.

הסברתי לו שהאחוזים במגזר החרדי גבוהים בגלל אי שמירה על הכללים. הספר: ״זה קורה בגלל הישיבות, הבחורים נדבקו בכוונה, אני לא מפחד וזה לא מעניין אותי״.

אמרתי לו שאיני מוכן להסתפר במצב שהוא לא עוטה מסכה ולא מחליף את הכפפות – והוא הגיב: “אני לא עוטה מסכה ולא מחליף את הכפפות. קורונה זה שטויות ואתה יודע את זה”.

עזבתי את המקום בלי להסתפר אצלו.

מצאתי ספר אחר, שכן מקפיד על הכללים.