למה לבש הגרב”מ אזרחי את החלוק הפרחוני שלו בשיחתנו הקצרה?

שעת בין הערביים ואני מתדפק על דלתו של ראש הישיבה, הגרב”מ אזרחי. אני רוצה ‘לדבר בלימוד’.

מי לא מכיר את השיחה בלימוד עם ‘הראש ישיבה’. הגאון המבוגר נשען על כסאו השחור, בחדר הקטן והאחורי בשולי הסלון המפורסם, כיפתו הגבוהה מתנוססת על קדמת ראשו והוא מאזין בשלווה. התגובה להרצאת הדברים העשויה לכלול מהלך מבריק בן עשר דקות בסוגיא, תהיה קצרה. המהום ושאלה או הערה בת מילים ספורות ששופכת לפתע אלומת אור חדשה על הסצינה.

ובכן מי שלא מכיר, לעולם לא ידע.

אניווי, הרבנית פותחת את הדלת, אני נכנס וראש הישיבה בסלון. לידו יושב יהודי מבוגר נוסף בעל זקן ארוך במיוחד. הרב יהודה עדס ראש ישיבת ‘קול יעקב’. רציתי לדבר עם ‘הראש ישיבה’ בלימוד אמרתי כמתנצל, והרב עדס, מזנק סימולטנית עם שנותיו הרבות מכסאו ומפנה לי אותו.

לדידו, צורב מגיע ‘לדבר בלימוד’? פשיטא שזכות קדימה לו.

ואז נשמע קולו הרועם של ר’ ברוך [והוא מהדהד, אני משוכנע, כעת בראשו של כל קורא]: “הייתי שמח לדבר איתך, אבל יושב אצלי פשוט אחד מ’גדילי הדור’ הרב עדס שליט”א ואני לא יכול. אנא חזור מאוחר יותר”. נדמה היה שגם הוא מתנצל, עלי להבין, בכל זאת בסלון יושב אחד מגדולי הדור ואם אוכל אוותר על השיחה הדחופה.

וויתרתי. וחזרתי מאוחר יותר.

ראש הישיבה חש ברע. מאד. הוא היה חלוש, קולו בקושי בקע מגרונו, אך הוא קיבל אותי וביקש אותי להמתין רגע קט. בשמחה, אישרתי, והוא קם, פנה לדלת משך את חלוק הבית הכחול והפרחוני שלו ועטה אותו על גופו.

עוד אני מהרהר בסיטואציה המשונה וקולו החורק נשמע: “אני בקושי מצליח להרים את שתי הידיים שלי מעל לכתפי, אבל חשוב היה לי שתראה כי אני מבקש לכבד אותך. כשבאים לדבר בלימוד, יש להתלבש בהתאם. אין זה מכובד לשוחח כשרק מכנסיים עניבה וחולצה לגופי.

אבל יכולתי אני להביא את החלוק, סיננתי.

נכון, אבל ביקשתי שתחווה בעצמך את חשיבותה של שיחה בין רב לתלמיד.

התלמיד מכבד את הרב? בהחלט. אך לא פחות חשוב מכך, גם ראש הישיבה, גאון הדור וחבר מועצת גדולי התורה מכבד את התלמיד. הוא קם ומניף את ידיו החלושות על מנת ללבוש בקושי רב ‘חלוקא דרבנן’.