על הקבר של סבא: “בכל שנה אני מגיעה לכאן, בערב יום כיפור”

ערב יום כיפור, תש”פ.

שרי רוט, הפרשנית הפוליטית של אתר חרדים 10, הגיעה אל הקבר של סבה וסבתה – הגה”צ רבי שלום גלאי זצ”ל ורעייתו אסתר ע”ה, בבית העלמין ‘סגולה’ בפתח תקווה, כדי לשפוך שיח.

התלווה אליה צוות צילום של סדרת ‘נייעס’, סדרת טלוויזיה תיעודית ישראלית ששודרה בערוץ כאן 11, ועסקה בעולם התקשורת החרדי. הקטע המוגש כאן נשאר על ריצת חדר העריכה.

•

“בכל שנה, בזמן הזה, אני מגיעה לכאן, בערב יום כיפור. לפעמים יוצא לי להגיע גם ביום השנה, אבל בערב יום כיפור, אני לא מפספסת. הפעם האחרונה בה הייתי פה היתה בח’ באדר א’, יממה לפני חתונת הבן שלי. התרגשתי כמובן מאוד, הגעתי איתו, עם החתן בכבודו ובעצמו, זה היה ביום השנה לפטירת הסבא.

היה מעמד מרגש, מאד התפללתי שזה יצליח, שהילד יבנה לו בית כמו שאני רוצה וכמו שהם היו רוצים. מי שרואה מה כתוב על הקברים שלהם, מאד מבין מה הם רצו.

על קברו של הסבא כתוב: ‘יגע בתורה בהתמדה עצומה יומם ולילה’. שכנים מספרים שתמיד הם ידעו, שהם יקומו באמצע הלילה ואצל משפחת גלאי בחלון יהיה את האור והסבא יושב ולומד. זה היה מחזה קבוע בשכונת חליסה, אין מי שלא הכיר את זה. אז כשעליו אומרים ‘יגע בהתמדה’, זו באמת הייתה התמדה. אני, כל ילד שנולד לי, הייתי לוקחת אותו, מרגילה אותו למוצץ וביחד עם זה לוקחת את העגלה שלו אל הסבא.

ילדים בני שבוע, שבועיים, שלושה, ארבעה, אחר כך כשהיו זוחלים כבר… קחו, תספגו את האוויר. וזה הכל, לא צריך להגיד יותר. ברוך ה’ הצליח לי, הם ספגו את האוויר ולומדים ברוך ה’ בהתמדה.

הסבא הזה היה גם תלמיד של ה’חפץ חיים’ בישיבתו בראדין, אז משם הוא הביא עוד ערך איתו, ערך של לא לפגוע באנשים, לא לרכל על אנשים, זה היה חלק ממנו.

הוא היה אדם מאד שתקן, וכל החיים שלו היה מספר על ה’חפץ חיים’, וכל הסיפורים היו סביב הנקודה הזו של ‘אל תריבו’ ‘אל תעשו מחלוקת’.

הם גרו בשכונה מעורבת, כפול מעורבת – חליסה שלמטה בעיר חיפה, מי שמכיר – גם חילונים וחרדים, וגם מעורבת ערבים ויהודים. ומעולם לא רבו. הסבתא שלי, כששכנה הייתה אומרת משהו: מפריע, דורכים לי, עושים לי, היא מיד הייתה אומרת לנו ‘קדוש’. עם שכנים לא רבים, עם אנשים ברחוב לא רבים, עם החברה לא רבים. היא מעולם לא העירה לשכנה, את לבושה לא בסדר או משהו כזה, גם עם הערבים הם חיו בשלום.

גם בתקופות היותר סוערות, היא הייתה מספרת לי על מהומות ואדי סאליב, אפילו אז הם ידעו להסתדר יפה עם השכנים. הסבתא, בקטע של הלימוד שלו, היא מאד אהבה לפטפט ולדבר, בניגוד אליו, אבל היא מעולם לא הפריעה לו. לא ראיתי אפילו פעם אחת בחיים שלי, והייתי נמצאת אצלם המון, שבאמצע שהוא יושב ולומד היא אומרת לו משהו או מפריעה לו. לפעמים, היה הייתה פיזית נושכת ממש את השפתיים, כדי לא להפריע לו. כי היא באמת הייתה טיפוס שרצה להגיד לו כל הזמן דברים.

אלו הם הסבא והסבתא שלי, לכאן אני באה כל שנה בערב יום כיפור, מתפללת, מבקשת, אומרת את השמות של כל הילדים, לפי סדר. אתה לא מוצא היום הרבה אנשים כאלו. אני חושבת, שלדור שלנו יש הרבה מה ללמוד מהדור של פעם”.