לא, מילה מרושעת. לא ולא אותה מרושעת בכפליים.
וכמה פעמים שמעתי את המילה הזו בזמן האחרון?
דלתות נטרקות בזו אחר זו והחיים מחמיצים פנים. אין תקווה, אין ישועה באופק, אין אמונה בבני אדם.
מנהרה ארוכה ארוכה מלמעלה למטה, וכשהתחתית כבר ניכרת, מסתבר שתמיד היא מקדימה את התחתית בעקבותיה.
לא בישיבה. לא בחדר. לא בשידוכים. שוב לא בשידוכים. ושוב לא. לא בעבודה. לא במשפחה. לא בבית. לא בעבודה אחרת.
ואנשים לא עוזרים, אלה שלא דופקים אותך עומדים מהצד ומחככים ידיים בהנאה.
מידי טוב להם מכדי להרגיש את תהום העצבות שאתה שרוי בו.
17 שנה בישיבות!
עם מה באתי לחיים? שוקת שבורה.
ומחשבות על אבדן צצות, איך לא? זו בדיוק הערוגה שממנה צומחות המחשבות האלה. ואז מגיעה המחשבה המפחידה מכולן – האם אני מוגדר כמשוגע?
יאוש, מפולת רגשות, כעס, עלי, על אמא, על אחות, חיצים. כך נראה רווק מריר שהחיים לא הטיבו לו.
אתם בני האדם ארורים תהיו, אתם שהכנסתם אותי לכלא מחשבתי, שלהיות רווק בקהילה חרדית זה מום, זה חטא, זה נגע.
רוצה להיות חזן? אי אפשר, אתה רווק.
מורה? כנ”ל.
מרצה? כנ”ל.
כל עבודה במסגרת תורנית, אף פעם לא תהיה מלכתחילה, תמיד אתה גלגל חמישי. סרח עודף. ממלא מקום. תוכנית ב’.
מה נשאר, ללכת לעבודה רגילה? שידוכים בהתאם.
האמת היא שהכלאי הראשי שלי הוא אני בעצמי.
הלילה אשן לבד.
בגיל 31. בודד, כמה בודד, עד שהנשמה עומדת לצאת מעוצמת הבדידות.
לא טוב היות האדם לבדו? הצחקתם אותי, להיות חרדי רווק זה רע!
רע מאוד.
הלילה אשן לבד.
עוד אחד ברצף המתועב של לילות כאובים אחרי מריבה עם אמא על כלום, אהוד בנאי שר על ילד בן שלושים, הוא לא חלם על מעבר לזה.
הלילה אשן לבד ואקווה שמחר יהיה יום חדש.
לא יודע איך מהחושך הסמיך הזה יבקע אור, אבל אמשיך לקוות. אמשיך להאמין. אמשיך ברוטינה של טירוף, אעשה אותו דבר פעם אחר פעם.
אתפלל.
אין לי דבר אחר לעשות. מחר יום חדש.
והשחור הזה יתקפל לתוך עצמו, והמחיצות ביני לעולם יתעבו בעוד שכבה של חוסר אמון, ואפתח עור יותר מחוספס, ואתעקש על אותם דברים באותה אובססיה, וכל מי שידבר איתי אשלוף מירכתי מוחי תשובה מוכנה לכל נושא, ואצטט מנטרות שחוקות שדשתי בהן 10 שנים, ואֵשַׁמַע ברגע הראשון מרשים, אחר כך מרתק, אחר כך מַלְאֵה, ואז בשרשרת כמו תמיד זה יעבור לשלבים הבאים, מעייף, בן שיחי יחשוב שאני מדומיין,יחייך אלי.
חיוך מרחם.
והטריקה הבאה כבר מגיעה.
ואני חייב לשמור על מורל גבוה. אין את הפריבילגיה להיות עצוב, צולע, חלש, מיד תמותג כחולה נפש. אין רחמים.
אז כשאתה משדר עוצמה אנשים מרשים לעצמם לרסק אותך עד הסוף.
הלילה אשן לבד. מחר יום חדש.
ומתוך האפילה האטומה הזו, ינבט עלה קטן של חיוך מאלוקים.
לא איבדתי אמונה בך.
בבקשה,תעשה לי נס.